.png){kind=logo}
לכל אחד מאתנו יש את אזור הנוחות שלו ,המקום בו הוא נמצא ומרגיש בטוח וטוב עם עצמו, עם מה שהוא עושה עם הסביבה שלו בקיצור מרגיש נוח בטוח טוב רוגע ושלו, אזור הנוחות.
איה פלוטו או כפי שרובנו מכירים אותו כפלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו הוא הוא ספר ילדים עברי מאת לאה גולדברג, המבוסס על סיפור מאת דינה רון ואיורים מאת בן-זוגה ארי רון. הספר, שנחשב לספר קלאסי לגיל הרך, ראה אור בשנת 1957 בהוצאת ספרית פועלים והופיע מאז בעשרות מהדורות.
לעיתים הופך אזור הנוחות שלנו ללא כל כך נוח או כפי שיש הקוראים לו אזור התקיעות, נוצר פער בין האופן בו אנו תופסים את המציאות שלנו את המקום בו אנו נמצאים לבין המציאות עצמה. הפער הזה הולך וגדל עם הזמן עד שאנחנו מגיעים למצב בו אנחנו כבר לא יכולים לסבול את המקום בו אנו נמצאים, אנחנו מרגישים שאנחנו תקועים אבל לא יודעים מה לעשות ובעיקר לא יודעים כיצד לצאת מאותו אזור תקיעות. אחד הגורמים שמונעים מאתנו לצאת מהמקום בו אנו תקועים ולעשות שינוי הוא הפחד, בואו ונדמה לרגע את אזור התקיעות שלנו לאי עליו אנו יושבים על כל מה שנראה לנו הטוב והנוח שבעולם, אי שמסביבו יש ים סוער מלא בדגים מסוגים שונים גדולים וקטנים ואפילו כרישים. כעת, על מנת שנוכל לצאת מאזור התקיעות שלנו ולעבור למקום החדש בו אנו רוצים להיות עלינו להיכנס לים המפחיד הזה ולהתחיל לשחות קדימה, אל עבר המקום בו אנו רוצים להיות, אחרת נשאר תקועים על האי. אבל הפחד, או הפחד הוא משתק הוא מקבע את רגלנו למקום בו אנו נמצאים, אנחנו מתחילים לשמוע את הקולות פנימיים שעולים לנו בראש "אני לא אצליח לעשות את זה, למה אני צריך את זה זה מפחיד, סה"כ טוב לי איפה שאני נמצא, אני רק צריך לוותר קצת, זה גדול עלי" ועוד כהנה וכהנה קולות שמנסים לשכנע אותנו לא להיכנס למים הקרים. אם לא די בכך הרי שלקולות האלו מצטרפים גם קולות חיצוניים של "היועצים שלנו" או כמו שמשהו פעם לימד אותי "המקהלה היונית שלי" הקולות הללו שאנחנו מתחילים לשמוע מהסביבה הקרובה "למה אתה צריך את זה, זה לא הזמן המתאים לעשות שינוי, חבל אתם נמצא במקום טוב, זה גדול עליך, אין לך את היכולת, אין לך את הכוחות לעשות את זה" ועוד ועוד ועוד קולות שביחד מצטרפים למנגינה רועשת ומשתקת שגורמת לנו לא אחת לוותר, להרים ידיים, לומר אני לא מסוגל. העניין עם כניסה למים הוא שיש כמה דרכים להיכנס, יש את אלו שקופצים מיד למים למרות הקור והלא נודע ותוך כמה שניות הגוף מתרגל לטמפרטורה והם מתחילים לשחות, לא כולם הם כאלו ישנם כאלו שחוששים להיכנס למים שזקוקים לכניסה איטית צעד אחר צעד להרגיל את הגוף לטמפרטורה של המים ורק להיכנס למים ולהתחיל לשחות, החשיבות אצל אלו היא ההתמדה שכן מדובר בתהליך יחסית ארוך שקל לוותר בו אבל מי שמתמיד בו זוכה להנאה הגדולה של המגע של המים עם הגוף תחושת החופש והשחרור. נכון במים יש דגים והם לא אחת מפחידים, אבל דגים מטבעם כאשר הם רואים גוף זר שנמצא בתנועה ונכנס לטריטוריה שלהם הם נבהלים ובורחים, העניין הוא להיות תמיד בתנועה תנועה שתקדם אתנו קדימה ותרחיק את הדגים המפחידים מאתנו. ולעניין הכרישים, אז נכון יש כרישים במים, נכון שהם מפחידים אבל מצד שני הם לא נמצאים שם כל הזמן, הם מגיעים לעיתים נדירות. כל שעלינו לעשות הוא ללמוד להתאים את עצמנו למקום בו אנו נמצאים, ללמוד לשחות על ידם ואיתם או אז נוכל לעבור אותם בתנועות איטיות קלות בלי לעורר הרבה רעש ומהומה לעבור אותם ולהמשיך לשחות הלאה אל עבר השלב הבא. כאשר התגברנו על הפחד, אזרנו אומץ נכנסו למים והתחלנו לשחות קדימה החל לו השלב הבא שהוא שלב הלמידה, לפתע אנחנו מגלים על עצמנו המון דברים חלקם חדשים שלא ידענו שקיימים בנו, חלקם ידענו על קיומם אבל לא האמנו שנוכל לעשות בהם שימוש לטובתנו ובנוסף לכך אנחנו מתחילים לגלות עולם חדש שלא הכרנו, כי היינו תקועים במקום שלנו המקום הזה לפני שקפצנו למים. החלק היפה בשלב הזה שהוא לעולם אינו מסתיים, כל עוד נהיה בתנועה, כל עוד נתקדם קדימה נמשיך לגלות דברים חדשים נראה דברים מוכרים מזוויות אחרות מעניינות יותר, כאלו שלא היינו יכולים להיחשף אליהן אם לא היינו מתקדמים הלאה, קדימה. השלב האחרון בתהליך שלנו הוא ההגעה למקום החדש בו אנו רוצים להיות שלב ההצלחה, ההגעה לאזור הנוחות החדש שלנו, המקום שעבדנו קשה בכדי להגיע אליו קפצנו למים, התגברנו על הפחדים שלנו והתקדמנו קדימה אל עבר היעד החדש שהגדרנו לנו והנה אחרי מסע ארוך הגענו אליו ואנחנו בהחלט יכולים להיות מרוצים מעצמנו ואפילו לחגוג את המאורע. אז אחרי שחגגנו את ההגעה שלנו למקום החדש שכה רצינו עלינו לשים לב היטב, להיות עם האצבע על הדופק ולהבחין מתי המקום הזה שלנו, אזור הנוחות החדש שלנו מפסיק להיות כזה מתי הוא מתחיל להיות אזור תקיעות, מתי אנחנו מתחילים לספר לעצמנו כל מיני סיפורים לטאטא את המציאות מתחת לשטיח. ומה עלינו לעשות כאשר אנו מתחילים להרגיש ככה? פשוט מאוד לעצור לרגע ולשאול את עצמנו שאלה אחת פשוטה " מה בעצם קורה פה" להיות כנים עצמנו ולהגדיר במדויק את הסיטואציה בה אנו נמצאים, להגדיר לעצמנו לא לאף אחד אחר ובצורה הכי ברורה ומדויקת שאפשר, אם הבנו שאנחנו בדרך להפוך את אזור הנוחות לאזור התקיעות שלנו עלינו להחליט אם אנחנו רוצים להמשיך בכך ולהגיע למקום בו ההינו בעבר או לא. אם התשובה היא שאנחנו לא רוצים להגיע שוב לאזור התקיעות עלינו לצאת שוב למסע של עבר המקום החדש בו אנו רוצים להיות, רק שהפעם אנו בעלי ניסיון, למדנו דבר אחד או שניים על השלבים ועל המסע ואנחנו כבר יודעים שהאגם המפחיד שמקיף אותנו כבר לא כל כך מפחיד וככל שנקדים להיכנס למים ונתחיל לשחות את לעבר המקום החדש שלנו כן ייטב לנו. איך כל זה קשור לפלוטו הכלבלב החמוד מקיבוץ מגידו? איה פלוטו הוא כאמור סיפור ילדים שראה אור בשנת 1957 ומאז אין כמעט בית בישראל שהוא לא ביקר בו הורים הקריאו אותו לילדים שגדלו והקריאו אותו לילדיהם ואלו ממשיכים גם היום להקריא אותו לילדיהם.
איה פלוטו מעבר להיותו סיפור ילדים הוא סיפור על יציאה מאזור הנוחות על מסע אל עבר השינוי אל עבר השגת היעד, המטרה שהוצבה. פלוטו, גיבור הסיפור שלנו הוא כלבלב חמוד שגר בקיבוץ ואם להאמין לטקסט יש לו בחיים את כל מה שהוא רוצה או צריך " יש לו ה כל מרק וגם עצם" במילים אחרות הוא מצוי באזור הנוחות שלו, מרגיש טוב ובטוח עם עצמו ועם המקום בו הוא נמצא. יום אחד הוא מבין שהוא תקוע באזור הנוחות שלו ושהאזור הזה הוא כבר לא כל כך נוח עבורו ושאם כל הטוב שיש לו הוא קשור בחבל לעמוד ולא יכול לעשות יותר מידי עם עצמו, הוא מרגיש בודד ומבין שהמקום הזה כבר לא כל כך טוב לו, שהוא רוצה שינוי, רוצה להפסיק להיות בודד במקום בו הוא נמצא רוצה למצוא לו חבר " זה טוב ויפה אבל בעצם, נמאס לו לשבת כך לבדו". פלוטו מחליט לעשות מעשה, לעזוב את המקום בו הוא נמצא ולצאת אל הלא נודע, לצאת למסע לחיים החדשים "קרע את החבל נבח הב הב קפץ חיש מהר ונשא את רגליו "הוא רץ בדרך הוא רץ בשדות את מי הוא יפגוש, מעניין מאוד" וכך בפעם הראשונה בחייו הוא מצליח לראות רואה את הבבואה של עצמו וזה לא פשוט, זה לא קל וזה אפילו מפחיד ומבלבל "מתוך הבריכה מביטות בו עיניים של כלב, מה יש שם מתחת למים?"
פלוטו מגלה שישנם יצורים שונים ומשונים בעולם החדש אליו הוא הגיע שאותם הוא לא הכיר כמו הצפרדע "יצור ירקרק משונה מי יודע מה שם היצור כמדומני צפרדע" או הפרפר "יושב על הפרח יצור נהדר, מה שם היצור כמדומני פרפר" עוד הוא מגלה שלכל אחד בעולם הזה יש את המקום שלו הצפרדע במים "אמרה לו קווה קווה וקפצה לבריכה" הפרפר בשמים "אך פרס היצור כנפים אחת ושתים והוא בשמיים" ושאם הוא רוצה להיות חלק מהעולם הזה הוא צריך להיות במקום שמתאים לו ולא בה המתאים לאחרים דבר אותו הוא מגלה בעזרתו האדיבה של הדג אותו הוא פוגש במים שאומר לו "כלבים במים זה לא טוב צא ידידי היקר אל החוף".
כאשר פלוטו לומד לגלות את המקום שטוב לו בו הוא רוצה להיות החיים מתחילים להראות אחרת טובים ויפים יותר "ופלוטו יצא אל החוף הוא שמח היום יפה והנרקיס פורח". פלוטו מתחיל להבין את מקומו להבין מה נכון עבורו ומה לא נכון "טוב אם לא עפתי אקפוץ וארוץ" ומאותו רגע הוא מאושר.
