.png){kind=logo}
אתמול הגענו הפיל שלי ואני למפגש מרכז עם חיילי ומפקדי "אבירי המרכז" במרכז הובלה בבית נבאללה. ההרצאה אמורה היתה להתקיים כבר לפני כמה חודשים טובים אבל הקורונה ואחר כך מבצע שומר חומות דחו אותה שוב ושוב.
כבר בכניסה לבסיס קידם את פנינו פסל גדול של פיל, שהיה עד לאחרונה הסמל של מרכז הובלה בצה"ל ואני לא יכולתי שלא לחשוב על הסמליות של מפגש הפילים הזה, הפיל שלי עם הפיל של מרכז הובלה ושל כל אחד ואחת מהחיילים והחיילות שעוד רגע עומדים לשמוע את ההרצאה שלי.
כל הרצאה היא מעמד מרגש עבורי ולא משנה היכן ולמול מי אני מרצה, אך הפעם היה משהו מרגש ומיוחד בהרצאה הזו, הפעם צרפתי להרצאה את אבא שלי ולא כצופה או שומע אלא כמרצה, שסיפר לחיילים על על הדרך אותה עבר מחייל בתובלה ועד לתפקיד של מפקד גדוד, או כמו שהוא הגדיר את זה בהרצאה "תובלה בלב ובנשמה".
החיילים שמעו את סיפורה המיוחד ומעורר ההשראה של פלוגת מובילים 689 שממנה הוקם לימים גדוד 6924 בו שרת אבא שלי כנהג מילואים וקצין ולאחר מכן פיקד עליו, את סיפור הפלוגה במלחמת ששת הימים ומבצע "ההיסע הגדול" עליו היתה אחראית הפלוגה ואת סיפור הובלת גשר הגלילים והתמסחים במלחמת יום כיפור.
אתמול הגענו "הפיל שלי ואני" למפגש פילים עם הפיל של מרכז הובלה בבית נבאללה.
הפעם היה המפגש מרגש במיוחד כי את חלקה השני של ההרצאה העביר סא"ל במיל קובי בן שמואל מג"ד 6924 , שהוא גם במקרה או לא אבא שלי, שסיפר לחיילים את סיפור הגדוד עליו פיקד את סיפורו של מרכז הובלה ואת סיפורה של פלוגת המובילים 689 ממנה התחיל הכל.
עבורי היתה זו זכות כפולה ומכופלת, האחת להרצות בפני החיילים והשניה הגדולה יותר מבחינתי לצאת עם אבא שלי למעין מסע שורשים , להחזיר את המג"ד לבית נבאללה, מקום בו בילה חלק גדול מחייו באהבה רבה, לשמוע אותו מספר את סיפור חייו הצבאי שהוא גם חלק מסיפור חיי ולהודות על ההזדמנות הנדירה שנקרתה בדרכי, תודה.