יחיאל - העובד האחראי או המטפל האולטימטיבי

בצעירותי הייתי ילד "פעלתן יתר על המידה" במוסדות החינוך. חלק לא קטן משעות הלימוד בבית הספר היסודי עברו עלי בחברתו של יחיאל, או כפי שאנו קראנו לו יחיא, אב הבית של בית הספר, עם האופנים האגדיות מכנסי החאקי הקצרות והחיוך האדיר על פניו, או כפי שנקרא אז העובד האחראי של בית הספר.

מה שלא הצליחו לעשות המורות, האיומים של המנהלת והעונשים השונים, הצליח יחיאל בדרכו המיוחדת לעשות. הוא הצליח לקחת חבורה אקלקטית של ילדים נמרצים שלא יכלו לשבת לרגע בשקט, שלא באמת רצו להפריע אבל היה שם משהו שהיה גדול מהם, לקבץ אותם סביבו כל פעם מחדש ולגרום להם להיות מסוגלים לבצע משימות להרגיש פתאום שייכים ושווים ולא רק מפריעים ובעיקר להעניק את תחושת המסוגלות והשייכות ואגב כך גם להביא לשקט בכל הגזרות. כל זאת באמצעות שימוש מדהים בניסיון חיים, פשטות, יכולות בין אישית ואמצעים פשוטים מאוד כעבודות בגינה, ניקיון בית הספר וכד'.

---

אז מה היה לנו כאן?

היתה לנו חבורה של ילדים עם רמה כזו או אחרת של הפרעות קשב וריכוז שלא אובחנה באותה תקופה (שנות השבעים של האלף הקודמת). היתה לנו מערכת שלא הכירה והכילה את נושא הפרעות הקשב והריכוז ומתוך חוסר הידיעה הזה, שלא באשמתה, קיטלגה את אותה חבורה כבעייתית. והיה לנו אחד, יחיאל, אדם טוב לב ששימש כ"העובד האחראי" יהיו שיגידו המבוגר האחראי של בית הספר, אשר כחלק מתפקידו כאחראי על התפעול השוטף של בית הספר קיבל לאחריותו חבורה של ילדים נמרצים וצעקנים, שרגע לפני התעמתו עם המורים שלהם ונזרקו מהכיתה, והוא בדרכו המיוחדת הצליח להביא אותם למצב של רגיעה עם הרבה חוכמת חיים, חיוך וסבלנות אין קץ, הצליח היכן שהמערכת הגדולה לא הצליחה.

---

מה היה סוד קסמו של יחיאל וכיצד הוא הצליח במקום שאחרים נכשלו? הסוד קשור לאישיות ולאופי שלו, לניסיון החיים שלו, לאהבה הרבה שהפגין כלפי אותה חבורה ולאופן בה הפעיל אותה. יחיאל כבר לא איתנו אך חוכמת החיים שלו והדרך בה התייחס לילדים הוכחה ככזו שיש בכוחה לסייע.