הצד הנותן או הצד המתלונן-איפה אתם נמצאים

מי שטוען שלא קיבל את מה שמגיע לו לא יודע איזה בר מזל הוא"(סבתא עליזה זצ"ל)

---

היתה זו סבתי נונה עליזה עליה השלום, ממנה שמעתי את המשפט המיוחד הזה בפעם הראשונה בחיי, "איצחקיתו איג'ו קרידו מיה - אלמה", ככה היא אמרה, "תזכור תמיד "מי שטוען שלא קיבל את מה שמגיע לו לא יודע איזה בר מזל הוא". רק אישה שכל חייה היו נתינה אחת גדולה, שלא על מנת לקבל תמורה, היתה מסוגלת לומר משפט חכם כזה.

היה עלי לעבור הרבה בחיי בכדי להבין את הגאוניות של המשפט הזה ועוד כמה שנים ואירוע משברי גודל אחד, בכדי לאמץ את אותו משפט ולהפוך אותו לדרך חיים.

מאז הבנתי שעל מנת לא להימנות על הצד המלין עלי להיות בצד הנותן. הצד הנותן נתינה אמיתית, נתינה שלא על מנת לקבל דבר. הבנתי את העוצמה שיש בנתינה מהסוג הזה ועוד יותר שנתינה מהסוג הזה היא זכות גדולה. הבנתי שעצם זה שנפלה בחלקי האפשרות לתת, לא בכדי לקבל תמורה חומרית, לתת בכדי לתת, מכל הלב, זוהי זכות גדולה שעלי להודות עליה. הבנתי כי הזכות הזו לנתינה היא השכר הגדול ביותר שאדם יכול לקוות לעצמו.

יש הקוראים לזה מתן בסתר, או PRO BONO ויהיו שיקראו לזה בשמות נוספים. בנתינה מהסוג הזה השם לא חשוב, מה שחשובה באמת היא העשייה - הנתינה. כל אחד יכול לבחור לו מקום, שעה, יום בו הוא עוצר לרגע את המירוץ המטורף של החיים, ועושה משהו קטן או גדול למען האחר שלא על מנת לקבל תמורה. אצלי אלו ימי ראשון בשבוע שהפכו להיות ימי הנתינה - ימי התודה, ימים בהם אני מודה על הזכות שניתנה לי להתנדב, לעזור, לסייע ולהנות מהכוחות שהנתינה הזו מטעינה אותי כל פעם מחדש, כוחות שמסייעים לי להמשיך הלאה.

ממליץ לכולם לעצור לרגע, לחשוב על המשפט של סבתא עליזה ולאמץ את ההבנה כי כדאי להיות בצד הנותן ולא בצד המתלונן. אלו גם אלו, המתלוננים והנותנים, מקבלים בסופו של דבר תמורה למעשיהם, רק שבעוד שהמתלוננים "ברי מזל על שלא קיבלו את מה שבאמת מגיע להם", הנותנים מקבלים זכות גדולה וכוחות אדירים להמשיך הלאה. באיזה צד אתם בוחרים להיות?