.png){kind=logo}
שנת 2020 היתה שנה לא פשוטה, שנה מורכבת שהציבה בפנינו אתגרים רבים ולא פשוטים והוציאה מאתנו הרבה דברים שלא ידענו שקיימים בנו, דברים טובים וטובים יותר
ניתן להביט עליה כשנה הכי גרועה שהייתה לנו, כזו שרק חיכינו שתעלם בציפייה לשנה החדשה שתביא איתה את השינוי המיוחל אך הנה השנה החדשה הגיעה ולא שינתה כל כך הרבה.
אפשר גם לנסות ולהביט עליה בצורה מעט שונה לנסות ולחפש את נקודות האור שבה את הדברים החיוביים שהיו ובעיקר את העובדה שהשנה הזו גרמה לנו ללמוד הרבה על עצמנו, מה יש לנו כבר להפסיד, לחשוב על 2-3 דברים עיקריים שלמדנו על עצמנו במהלכה של השנה החולפת דברים שאם נדבק בהם ונשמר אותם הם יסייעו לנו לצאת כאשר אנחנו טובים יותר וחזקים יותר לקראת המסע שלנו לשנה הבאה עלינו לטובה.
אז אצלי חידדה השנה המורכבת, המיוחדת והמאתגרת הזו שאך עתה הסתיימה לה שלוש תובנות מרכזיות :
א. משברים הם חלק מהחיים של כולם.
ב. החיים יפים מידי בכדי שנבזבז אותם על שטויות.
ג. לאורך כל הדרך ישנם אנשים טובים שרוצים לעזור לנו.
כמו כן חידדה את ההבנה שלי כי תפקידי הוא בן השאר לדאוג ולהעביר אותן הלאה את אותן התובנות לכל מי שמוכן לשמוע ואפילו לעשות איתן משהו, מעין מתנה שלי לכל מי שמוכן לקבל לקראת השנה האזרחית החדשה, מתנה שניתנת באהבה רבה .
משברים הם חלק מהחיים של כולנו
אם יש משהו שהשנה הזו לימדה אותנו זה שמשברים הם חלק מהחיים של כולנו מי מאתנו לא נתקל השנה בקושי או במשבר בעקבות הקורונה, הסגרים, העובדה שנדרשנו להמציא את עצמנו מחדש כל פעם ושוב ושוב ושוב.
כשמבינים שכולנו נמצאים בקלחת הזו של הקושי או של המשבר שזה עובר על כולנו ברמה כזו או אחרת אז מבינים שפרופורציה זו לא מילה גסה ושככל שנפסיק לרחם על עצמנו ונביט סביב כך ייטב לנו, כך נוכל לקבל את הכוחות הדרושים לנו להתחיל ולפעול למען עצמנו, להרים את עצמנו מהמקום בו אנו נמצאים או זה שאנו חושבים שאנו נמצאים בו.
נוכל ולהתחיל להתקדם קדימה, להפוך את עצמנו ליותר טובים וכך לקבל כוח להמשיך עם השינוי הזה הלאה לסביבה הקרובה שלנו ,לבית למשפחה ומשם להמשיך הלאה כי אם יש משהו שהקורונה לימדה אותנו זה שהכוח נמצא בידיים שלנו אצלנו והשאלה היא רק מה אנחנו עושים איתו
החיים יפים מדי בכדי לבזבז אותם על שטויות
כן כן החיים שלנו של כל אחד ואחד מאתנו יפים ויקרים מידי בכדי שנבזבז אותם על שטויות.
אם לא נהנה ממה שיש לנו כאן ועכשיו, מהיום, מהקיים, ממה שיצרנו בשתי ידינו נפסיד המון.
שנת 2020 רק הדגישה את ההבנה שלי שלא צריך לרוץ שלום מקום, שום דבר לא מחכה לנו בסופו של המרוץ המטורף הזה של החיים למעט המוות, שום דבר אולי רק תחושה של פספוס, הפסד, תחושה של מיצוי וחוסר סיפוק, תחושות שמחלישות אותנו ומורידות אותנו נמוך.
יחד עם התחושה הזו מגיעה גם ההבנה שאם לא היינו רצים אולי היינו נהנים יותר ממה שיש לנו וחבל שלא עשינו את זה קודם, הטרגדיה הגדולה היא שההבנה הזו מגיעה או בעקבות משבר רציני שאנו עוברים או כאשר אנחנו כבר לא יכולים לעשות איתה כמעט כלום, כאשר זה כבר מאוחר מידי.
אז אם יש משהו שהשנה הזו, המגפה הזו והטירלול הזה שעובר על כולנו חיזקה אצלי זה את ההבנה הזו ואת הרצון להעביר אותה הלאה לאחרים לומר להם לא לחכות למשבר שייתן "בעיטה בבטן", לא לחכות עד שיהיה מאוחר מידי אלא לקבל אותה כאן ועכשיו ולהתחיל איתה את השנה החדשה, להפסיק לרוץ, להתחיל ללכת ולהנות ממה שיש כי החיים באמת יקרים וחשובים מידי בכדי שנבזבז אותם על שטויות.
לאורך כל הדרך ישנם אנשים טובים שרוצים לעזור
אז כן שנת 2020 המורכבת והמסובכת שחלפה לה חידדה אצלי את ההבנה שלמרות כל הקושי, הרוע, הקיטוב וההקצנה למרות המתח, הכעס ולעיתים גם הייאוש שמתפשטים בקרבנו, למרות כל אלו ישנם אנשים רבים, אנשים טובים שנמצאים לאורכה של הדרך בה אנו פוסעים, הדרך של חיינו והם שם בכדי לעזור לנו, לעזור לנו בדברים קטנים או גדולים פשוטים או מורכבים לעיתים רק במילה טובה או במבט לא מעבר לזה הם שם, עזרה שלא על מנת לקבל תמורה.
העניין הוא אנחנו ולא הם, העניין הוא אנחנו עד כמה אם בכלל אנחנו מוכנים להיפתח אליהם עד כמה אנחנו מוכנים לקבל את העזרה שהם מציעים. אם נעשה זאת, אם נהיה מוכנים לקבל את העזרה המוצעת, נגלה לפתע עולם ומלואו שנפתח בפנינו ,עולם חדש שלא הכרנו, שיהפוך את החיים שלנו לטובים יותר קלים יותר ובעיקר למחויכים יותר, מתוך ניסיון אישי אני יכול לספר שפעם שהבנתי שזו לא פחיתות כבוד או בושה לקבל עזרה, פעם שהסכמתי להיפתח ולהושיט את היד, גיליתי שהחיים שלי הפו לטובים יותר פשוטים יותר ובעיקר מחויכים יותר.
