.png){kind=logo}
בכיכר סול במדריד עומד לו מאז שנת 1894 בית קפה. נדמה כי המקום ראה ושמע כבר הכל, תקופות שונות בהיסטוריה, מלחמות, אהבות, שליטים ומשטרים שונים ושום דבר כבר לא יוכל להפתיע אותו, ככה זה שאתה בן 125 שנה ועדין חי, נושם ובועט.
יחד עם זאת ולמרות גילו המופלג המקום מתנהג כאילו ונפתח לראשונה רק אתמול ויש לו את רצון להעניק לכל אורח שבא בשעריו את החוויה המקסימלית וישנם כאלו רבים הפוקדים אותו מידי יום.
מהו אם כן סוד כוחו של המקום הקסום הזה שהופך את השהות בו לחוויה וכיצד הוא מצליח לשמור על מקומו המרכזי בסצינה המדרידאית מאז שנת 1894?
נכון, הוא ממוקם במקום טוב באחת הכיכרות המרכזיות במדריד - כיכר סול. בקומה השניה שלו ישנו אולם עם מקומות ישיבה הצופים לכיכר העיר, יחד עם זאת בסמוך אליו ישנם בתי קפה נוספים שלא מצליחים כמוהו ונכון שמבחר העוגות בו הוא גדול מאוד אבל מבחר דומה ניתן למצוא בבתי קפה סמוכים בעיר.
בניגוד לשאר בתי הקפה הממוקמים בסמוך אליו הוא הומה מהשעות המוקדמות של הבוקר עת מגיעים אליו תושבי מדריד בדרכם לעבודה, נכנסים לשתות את הקפה של הבוקר עם מאפה טרי. אחריהם, בשעה מאוחרת יותר, מגיעים התושבים הוותיקים של העיר, יושבים בו לשתות את הקפה של הבוקר ולהתעדכן בחדשות היום. כל זאת בנוסף לאלפי תיירים הפוקדים אותו לאורך כל שעות היום.
הסוד של בית הקפה הוא בלב שלו - במרכזו של בית הקפה, בסמוך לקופה, ניצבת לה אישה בשנות השבעים לחייה, מטופחת, לבושה בחליפה, שערה נראה כאילו הרגע קיבל טיפול מספר צמרת והיא נמצאת בדרכה לאירוע. אותה הגברת מנהלת במעשה אומן את בית הקפה, משל היתה היא מנצחת על תזמורת גדולה.
ביקרתי בבית הקפה מספר פעמים ובכל שעה בה הגעתי בין אם בשעת פתיחתו או בין אם לקראת סגירתו ראיתי את אותה הגברת באותו מקום עם אותו חיוך על פניה כאשר גם לקראת סוף היום היא נראתה כאילו ורק הרגע החלה אותו. קשה היה להתעלם מסבר פניה המקבל מחד ומאידך מהרצינות בה ניצחה על תזמורת המלצרים, המוכרים והבריסטות של בית הקפה גם אחרי יום שלם של עמידה על הרגלים.
באחד הימים ניגשתי אליה, ביקשתי את סליחתה ושאלתי מה סוד כוחו וקסמו של המקום ?
הסוד הגדול שלנו, ענתה לי עם חיוך ענק שהתפשט על פניה, הסוד שעובר מדור לדור הוא שכל מי שעובד פה אוהב את מקום העבודה שלו כאילו היה זה בית הקפה האישי שלו ולא משנה מהו תפקידו.
אהבה לבית הקפה ולעשיה היא תנאי בסיסי לקבלה לעבודה ואצלנו העובדים גאים במקצוע שלהם, גאים בעשיה היום יומית שלהם ורואים בה לא פחות מאומנות, לא משנה מהו תפקידם ומי הלקוח הניצב בפניהם בין אם הוא אדם מזדמן שנכנס לשתות את כוס הקפה שלו בדרך לעבודה ובין אם הוא תייר שבא לשבת בבית הקפה.
אצלנו כל אחד ואחד, מהאופה ועד המלצר מהבריסטה ועד המנהל עושה את הכי טוב שהוא יודע ויכול, את המאה אחוז שלו, כל אחד בתחומו.
כאשר אתה עושה את הכי טוב שלך באהבה רבה ומתוך כבוד למקצוע שלך אתה מצליח לשמר את ההצלחה לאורך זמן ולהרגיש חלק מרכזי וחשוב, לא משנה מה תפקידך. בדיוק כמו בתזמורת לא משנה אם אתה מנגן על כלי הקשה, כינור ראשון או שאתה המנצח אתה עושה את הכי טוב שאתה יכול ויודע לעשות.
לפני שנפרדנו הודיתי לה על השיעור הקצר והחשוב שלמדתי ממנה, שתיתי סולו מקיאטו נוסף ויצאתי לרחוב ההומה עם חיוך גדול על הפנים.
למחרת בבוקר עברתי שוב בסמוך לבית הקפה נכנסתי אליו, הבטתי לעבר הקופה לידה ניצבה שוב, מטופחת כמידי יום עם חליפה, קדתי לה לשלום ובתנועה של מנצח על תזמורת ברכתי אותה והמשכתי לדרכי עם סולו מקיאטו ביד ושעור חשוב לחיים על אהבה לב ונשמה.