.png){kind=logo}
סבא גרישה הנחתום =============
השבוע ביקרתי את גור, גור הוא אופה, כזה מהסוג של פעם שירש את האהבה לתחום מאביו ומסבו, דור שלישי של אופים, מאפיה קטנה ומיוחדת שמייצרת לחמים בלבד.
גור הוא אופה שאוהב להתעסק עם בצק, ללוש אותו להרגיש אותו בדיוק כמוך, אמר לי כמה ימים לפני כן, חבר משותף שהכיר ביננו, החיוך שלך כאשר אתה לש בצק, היכולת שלך לפלרטט איתו בצורה כה מיוחדת מזכירה לי אותו אתם חייבם להיפגש. אז נפגשנו, דיברנו ובעיקר לשנו בצק אפינו לחמים אכלנו אותם וכמובן שהחלפנו מתכונים לחיים.
הסוד שלנו, אמר לי גור, הוא התנור, זה תנור שבנה סבא גרישה, תנור שפועל על עצים ממש כמו פעם, אמנם יש לנו במאפיה גם תנור חדש "המילה האחרונה בתחום התנורים", אבל כשאני רוצה לאכול לחם עם זיכרון וטעם של פעם אני אופה בתנור של סבא, אמר לי גור, זה יוצא אחרת.
במרכז המאפיה מעל התנור תלויה תמונתו של סבא גרישה, אדם מוצק, נמוך קומה, כובע קסקט לראשו שעסוק במלאכת הלישה וחיוך גדול נסוך על פניו. סבא לא היה אופה, הוא לא הסכים שיקראו לו כך, הוא התעקש שיקראו לו נחתום, "עברית זה עיברית" ככה היא אומר לנו במבטא רוסי כבד. גרישה הנחתום היה הכינוי שלו עוד ברוסיה, כינוי אותו הוא נשא בגאון עד יומו האחרון.
ישבנו ושוחחנו גור ואני על בצקים, אפיה, ואהבה, שלושה דברים שמתקשרים אצלנו האחד עם השני, מפתיע איך שני אנשים מבוגרים יחסית, מגודלי גוף, שלא נפגשו מעולם חולקים את אותה אהבה, האהבה למגע עם הבצק, ללישה ליצירת היש מאין.
אצל שנינו העיסוק בבצק, אותה עיסה של קמח ונוזל כל שהוא, הדבר הפשוט הזה לכאורה הוא עיסוק מרתק , הוא היכולת ליצור עולם ומלואו מחומרים פשוטים שמוכנסים לקערה אחת ומעורבבים יחדיו, ממש מתנה, אצל גור זה בא לידי ביטוי באפיית לחמים ואצלי מעבר לאהבה לאפיה ובישול גם במהלך האימון האישי עם אנשים בנוסף .
קראתי את הפוסט שלך על מתכונים לחיים ונדלקתי עליו אני מאוד שמח שיצא לנו להיפגש, אמר גור. הוא הראה לי את ספר המתכונים הסודי שלו, חלקם עוד מימי סבא גרישה, בעיקר הלחמים הרוסיים, בוא נבחר את אחד המתכונים לחיים שהשאיר לי סבא גרישה אמר גור, יש אחד חגיגי במיוחד שהוא היה מכין בכל יום שיש לסבתא שקראה לו המתכון החגיגי, נראה שהמתכון הזה משמעותי מאוד עבורך, אמרתי ממש מתכון לחיים. אין לך מושג כמה אתה צודק ענה לי גור ועיניו דמעו.
תוך כדי לישה של המתכון החגיגי לבצק של סבא גרישה, לישה בידיים כמובן, ציינתי באוזני גור כי אני רואה בפעולת הלישה יכולה משל טוב לחיינו, הלישה מקפלת בתוכה את כל התורה על רגל אחת, שכן כמו בחיים כך גם בבצק ניתן להכניס חומרים שונים מסוגים שונים, יבשים, רטובים מכל מיני סוגים, פעולת הלישה היא זו שיוצרת מהחומרים הללו את הדבר היפה הזה, הפלא הזה שנקרא בצק או במקרה שלנו את עצמנו או את החיים בהם אנו בוחרים לחיות.
ככול שנשקיע בלישה יותר, ככל שנביא את עצמנו לידי ביטוי כך התוצר יהיה טוב יותר ולנו יהיו חיים טובים יותר. גור ציין כי זו דרך מעניינת להביט על הלישה והוסיף כי גם סבא גרישה אמר לו שהלישה זה החיים של הלחם ואם לא משקיעים בלישה יוצא לחם מת ולכן הוא התעקש עד יומו האחרון במאפיה ללוש את הבצק בצורה מיוחדת כזו שהוציאה בצק שרק הוא ידע להכין והכל כמובן בשתי ידיו, ללא שום מכונה. סיימנו ללוש את הבצק, הכנו ממנו לחמים והכנסנו אותם לתנור שכבר היה חם דיו בכדי לקבל אותם לחיקו.
למדתי מסבא גרישה שהזמן הזה שבין הכנסת הבצק לתנור והוצאתו כלחם חם הוא זמן קדוש, אמר לי גור, סבא הקדיש אותו למחשבות ובעיקר לזיכרונות. הוא תמיד אמר לי ראה נכדי, בתנור הזה אין טיימר, אין מי שיגיד מתי הלחם מוכן, האחריות כולה של הנחתום העומד על המשמר, שמוציא מדי פעם שבודק שהכול כשורה והכל בכדי שלבסוף מהתנור הזה ייצא לחם שמכבד את התנור ובעיקר את הנחתום שהכין אותו.
זה כמו בחיים, אמרתי לו, גם בחיים אין טיימר, אין פעמון התראה שאומר לנו שהגיע הזמן, אנחנו צריכים לקחת את האחריות על החיים שלנו בידיים שלנו, לבדוק כל הזמן אם אנו בכוון הנכון ואם לא לתקן, להפוך אם צריך וכל הזמן לעמוד על המשמר שכן אם לא נעשה את זה עבור עצמנו אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומנו ואז כמו שאמר סבא גרישה לא יצא לחם שמכבד את עצמו ואת הנחתום שהכין אותו.
בחיים בדיוק כמו באפיה התוצאה תלויה בעבודת הכפיים שלנו, במקרה של הבצק בלישה, במקרה של החיים שלנו במה שאנו עושים איתם. בדיוק כמו בבצק אם נמתין שמשהו אחר ילוש לנו את החומרים שלנו ויהפוך אותם לבצק אז נישאר רק עם החומרים. עלינו להיות האופים של חיינו שלשים את חומרי חיינו לכדי בצק, ועם כל הכאב והדאגה אבל עם המון תקווה וגאווה להכניס אותו לבסוף לתנור עם אמונה גדולה שהתוצר יהיה טוב, שכן אנו יודעים שלשנו את הבצק מכל הלב. או כמו שאמר סבא גרישה בכדי שלבסוף מהתנור הזה ייצא לחם שמכבד גם את התנור ובעיקר את הנחתום שהכין אותו.
הלחם החם שיצא מהתנור מילא את החדר בריחות של אפיה, ריחות משכרים וממכרים שהתפשטו במהרה בכל המאפיה. גור לקח את אחד הלחמים ובצע אותו, אני מטורף על הצליל הזה של לחם חם וטרי שנבצע מיד מלאחר שהוא יוצא מהתנור, אמר לי גור.
זה צליל של הצלחה, אמרתי לו, ההבנה שהתהליך שעברת משלב הכנסת החומרים ועד שלב ההוצאה מהתנור הצליח ועכשיו כל מה שנשאר לך הוא להתענג על יציר כפיך. ישבנו גור ואני יחד עם עוד מספר חברים שהגיעו למאפיה והתענגנו על הלחם החם והטעים שזה עתה יצא מהתנור.
וסבא גרישה, הוא חייך אלינו מהתמונה הגדולה התלויה מעל לתנור אותו הוא בנה, חיוך של גאווה הן על ממשיכי דרכו ובעיקר על הדרך בה הם בחרו להמשיך את המסורת שלו, המסורת של גרישה הנחתום.
צח בן-שמואל , מאמן אישי פיתוח אישי - לשים את עצמך במרכז 053-3404206
הסוד שלנו, אמר לי גור, הוא התנור, זה תנור שבנה סבא גרישה, תנור שפועל על עצים ממש כמו פעם, אמנם יש לנו במאפיה גם תנור חדש "המילה האחרונה בתחום התנורים", אבל כשאני רוצה לאכול לחם עם זיכרון וטעם של פעם אני אופה בתנור של סבא, אמר לי גור, זה יוצא אחרת.
במרכז המאפיה מעל התנור תלויה תמונתו של סבא גרישה, אדם מוצק, נמוך קומה שעסוק במלאכת הלישה וחיוך גדול נסוך על פניו. סבא לא היה אופה, הוא לא הסכים שיקראו לו כך, הוא התעקש שיקראו לו נחתום "עברית זה עיברית" ככה היא אומר לנו במבטא רוסי כבד. גרישה-הנחתום היה הכינוי שלו עוד ברוסיה, כינוי אותו הוא נשא בגאון עד יומו האחרון.
ישבנו ושוחחנו גור ואני על בצקים, אפיה, ואהבה, שלושה דברים שמתקשרים אצלנו האחד עם השני, מפתיע איך שני אנשים מבוגרים יחסית, מגודלי גוף, שלא נפגשו מעולם חולקים את אותה אהבה, האהבה למגע עם הבצק, ללישה.
אצל שנינו העיסוק בבצק, אותה עיסה של קמח ונוזל כל שהוא בבסיס של קמח ומים, הדבר הפשוט הזה לכאורה, הוא עיסוק מרתק , הוא היכולת ליצור יש מאין, ליצור עולם ומלואו מחומרים פשוטים שמוכנסים לקערה אחת ומעורבבים יחדיו, ממש מתנה, אצל גור זה בא לידי ביטוי באפיית לחמים ואצלי במהלך אימון עם אנשים.
קראתי את הפוסט שלך על מתכונים לחיים ונדלקתי עליו ואני מאוד שמח שיצא לנו להיפגש, אמר גור והראה לי את ספר המתכונים הסודי שלו, חלקם עוד מימי סבא גרישה, בעיקר הלחמים הרוסיים, בוא נבחר את אחד המתכונים לחיים שהשאיר לי סבא גרישה אמר גור, יש אחד חגיגי במיוחד שהוא היה מכין בכל יום שיש לסבתא שקראה לו המתכון החגיגי.
תוך כדי לישה של המתכון החגיגי לבצק של סבא גרישה, בידיים כמובן, ציינתי באוזני גור כי פעולת הלישה יכולה לשמש משל טוב לחיינו, היא מקפלת בתוכה את כל התורה על רגל אחת, שכן כמו בחיים כך גם בבצק ניתן להכניס חומרים שונים מסוגים שונים, יבשים, רטובים מכל מיני סוגים, פעולת הלישה היא זו שיוצרת מהחומרים הללו את הדבר היפה הזה, הפלא הזה שנקרא בצק או במקרה שלנו את עצמנו או את החיים בהם אנו בוחרים לחיות. ככול שנשקיע בפעולה הזו יותר, ככל שנביא את עצמנו לידי ביטוי כך התוצר יהיה טוב יותר ולנו יהיו חיים טובים יותר. גור ציין כי זו דרך מעניינת להביט על הלישה והוסיף כי גם סבא גרישה אמר לו שהלישה זה החיים של הלחם ואם לא משקיעים בלישה יוצא לחם מת ולכן הוא התעקש עד יומו האחרון במאפיה ללוש את הבצק בצורה מיוחדת כזו שהוציאה בצק שרק הוא ידע להכין והכל כמובן בשתי ידיו, ללא שום מכונה.
