.png){kind=logo}
את פגישת הסיום של התהליך אני רוצה לערוך במקום בו הכל התחיל, אמר לי ד' מתאמן שסיים אצלי תהליך אימוני של פיתוח אישי, בבקשה עניתי לו רק תגיד היכן ואני מגיע. אני מבקש לקיים את הפגישה בקפטריה בקומה 10 בבניין הפסנתר באיכילוב אתה יודע איפה זה? אני מכיר את המקום ואם זה המקום אותו הוא בוחר אז מבחינתי זה בסדר גמור, עניתי לו. סגרנו , אמר ד' ניפגש שם במקום בו הכל התחיל.
את קומה 10 בבניין הפסנתר אני מכיר היטב ביליתי שם כחצי שנה, הגעתי לשם אחת לשבוע משעה שבע בבוקר ועד הצהרים, המקום עם הנוף הכי יפה בבית חולים איכילוב, העיר תל אביב נפרשת לנגד עיניך עד הים ומעבר, תמונה מדהימה ומרגיעה במקום הכי לא שקט ורגוע מבחינה אישית, הקפיטריה של המחלקה ההמטולוגית בקומה 10 בבניין הפסנתר שהפכה לחלק מהסיפור של חיי.
החזרה לקומה 10 החזירה אותי באחת לתקופה המורכבת ביותר בחיי, למקום אליו נמנעתי מלהגיע והנה ד', בלי שידע דבר על כך מחזיר אותי לנקודה בה גם אצלי הכל התחיל, הבדיקה הראשונה, הפעם הראשונה בה קיבלתי את התשובה ITS' PROPABLY…. וההבנה שברגע אחד החיים שלך משתנים מהקצה אל הקצה, ארבע ביופסיות, שמונה סבבי כימותרפיה, שבע עשר סבבי הקרנות, התמודדויות בלתי נגמרות עם משברים רבים ועם אחד מרכזי - ההבנה כי שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר וכי אתה צריך להתחיל להתרגל לחיים חדשים, מורכבים, מסובכים, החיים כחולה סרטן.
אז מה אתה רוצה לשתות שאל אותי ד' כשהגעתי הפעם אני מזמין. אשכוליות וביגלה עם מלח עניתי בסוג של אוטומט, לעצמי אמרתי שאם כבר חוזרים בזמן - בקומה עשר בבניין הפסנתר, אז עד הסוף. אוקי ענה ד' חשבתי שאתה רוצה מקיאטו כפול וסודה כמו תמיד אמר ד' אבל...
בחרתי את המקום הזה למפגש הסיום שלנו, ציין ד', כי כאן מבחינתי הכל התחיל. כאן החל השינוי בחיים, כאן הבנתי שאני צריך לעשות משהו אחר בחיי, כאשר הסתבר לי שאני חולה בסרטן, ככה פתאום באמצע החיים. וכאן גם הבנתי שאני צריך לעשות משהו עם החיים שלי ופניתי אליך לאחר שקיבלתי המלצה מחבר. היום לאחר סיום התהליך אני מרגיש שאני נמצא במקום אחר, עם תובנות אחרות לחיים ובעיקר עם היכולת להגיע לכאן לקפטריה הזו שסימנה עבורי את כל הרע והכואב שבעולם כאדם אחר, לשבת ולשתות בה קפה כאדם בריא שלא ממתין שיקראו לו והכל אודות לך ולתהליך שעברתי איתך.
לאחר שד' סיכם את התהליך שעבר איתי, את השינוי שחל בו והודה לי על כך, ביקשתי ממנו רק עוד רגע וציינתי באוזניו כי גם אני מודה לו. על מה שאל ד'? על הבחירה שלך במקום למפגש הסיום עניתי. למה שאל ד'? מה הקשר שלך למקום הארור הזה?
גם אצלי כאן הכל התחיל עניתי לו , גם אני בוגר המחלקה הזו, גם אני עברתי תהליך דומה לזה שאתה עברת, ציינתי באוזניו הכול כולל הכל, לא נחסך ממני דבר וגם אצלי כמו אצלך כאן במקום הזה התחיל השינוי הגדול של החיים, התחילו חיי החדשים, אלו שקיבלתי במתנה שהביאו אותי לעסוק היום באימון אישי.
גם אצלי המקום הזה מעורר זיכרונות קשים, כואבים, שורפים ולא פשוטים בכלל, אבל אני רואה בו מקום של חסד, מקום של אהבה, מקום בו קיבלתי את החיים שלי במתנה ולא מקום ארור, פרשנות זה כל העניין, דיברנו על זה רבות במהלך התהליך.
ואללה אמר ד' , אתה פריק של פרשנויות ובעיקר של אפר"ת ושל הדף הריק וכמו תמיד גם עכשיו כאשר אני חושב על זה שוב אתה צודק הכל עניין של פרשנויות. לגבי המקום, אני חייב להודות אמר ד', הפתעת אותי לגמרי, לא סיפרת לי דבר במהלך התהליך ולרגע לא חשדתי בדבר גם כאשר סיפרתי לך על התהליך שעברתי לפרטי פרטים, איך הצלחת לעשות את זה?
רגע לפני שנפרדנו הזמנתי את ד' לשמוע את ההרצאה שאני מעביר על סיפור חיי "הפיל שלי ואני" וד' ציין כי ישמח מאוד להגיע. נפרדנו לשלום כאשר ד' יורד במעלית ואני לאחר מספר דקות של המתנה אזרתי אומץ ונכנסתי לסיור במחלקה.
הסתובבתי במקום הכה מוכר לי, החדר בו ביליתי את התקופה ההיא, הריחות הכה מוכרים של הכימותרפיה האנשים או ליתר דיוק המלאכים שעובדים שם ומנסים במיטב כוחותיהם להפוך את התקופה הכי שחורה בחייו של האדם למעט יותר בהירה.
אז היום בבוקר הגעתי לקומה עשר בבניין הפסנתר לפגישת סיום תהליך עם ד', פגישה שהחזירה אותי אחורנית לזמן ולמקום הנמוכים והגרועים ביותר בחיי. כשעזבתי עצרתי לרגע, הבטתי לאחור והרגשתי שמשהו ממני נשאר שם בקפטריה של קומה עשר בבניין הפסנתר באיכילוב, ומשהו ממנה ישאר איתי ובתוכי לעולם.