רגע לפני תחילתה של החדשה וסיומה של הנוכחית, במהלך הליכה בפארק נתקלתי בהם, עומדים ומביטים על העוברים והשבים שחלפו על פניהם חלקם בריצה וחלקם בהליכה מהירה.
עומדים מביטים וכאילו שואלים לאן אתם רצים? למה אתם ממהרים? אולי תפסיקו להיות מרוכזים כל כך בעצמכם ותתחילו להיות קצת יותר מודעים למה שקורה סביבכם, למראות, לריחות, לקולות ולהתרחשויות, לעולם שחי ונושם מסביבכם, העולם השקוף שאתם לא מצליחים או מסוגלים לראות כי אתם כל הזמן רצים.
אז עצרתי לרגע, הבטתי בהם, התקרבתי והבנתי עד כמה צדק יש בהבנה שלא צריך למהר, לא צריך לרוץ כל הזמן, אפשר גם אחרת, להנות ממה שיש מהכאן והעכשיו ללכת ולא לרוץ, כי החיים נראים אחרת כשהולכים ומביטים לצדדים.
בראשי החל להתנגן השיר על ליפא העגלון שהוא אולי האחרון שיש לו עוד פלטפורמה ישנה ץ, זה שלא מבין לאן כולם ממהרים, ריצה לקראת השד יודע מה, שבחוכמתו הרבה וסיון חייו העשיר אומר שקצת פחות זה קצת יותר ושצריך למתוח המושכה ו,, קצת לקחת חזרה.
לאחר מספר דקות עם השנים הללו ועם השיר של ליפא, נפרדו דרכינו הודיתי להם על השיעור הקטן והחשוב הזה שלמדתי, על הטיפ החשוב הזה שאתו אני מתכוון לסיים את הנוכחית ולהתחיל את החדשה .
ממליץ גם לכם לקבל על עצמכם את הטיפ הזה ולהתחיל את השנה חדשה כאשר אתם הולכים ולא רצים, מביטים סביב, נהנים מהמראות וההתרחשויות ובעיקר זוכרים כי החיים יפים מידי בכדי שנבזבז אותם על הבלים ולכן כדאי להנות ממה שיש לנו כאן ועכשיו. שנה אזרחית טובה לכולנו
.png){kind=logo}
