מקיאטו כפול וסודה - חלק ו'

הלילות האלו, זה כמו סרט רע ומטלטל שרץ לי מול העיניים כל הזמן

עזוב הכל בוא נעשה משהו קצת שונה בוא ניסע לחיפה ברכבת, שעה נסיעה ואנחנו במקום אחר בעולם אחר העיר התחתית של חיפה, מספרים שזו הסצנה החדשה היום. אחלה מקומות לשבת, יש מקום אחד מספרים עליו שהוא מטורף, "פתוש" כן כן כמו הסלט המוכר, יאללה עזוב בוא נעשה משהו קצת שונה, נראה לי ששנינו צריכים את זה, ניסיתי להסביר לע'. להפתעתי הרבה ע' הסכים מיד הזמין חשבון וביקש כי יזמינו לנו מונית ושנינו יצאנו לכוון תחנת הרכבת הקרובה לביתה של יעל.

הוא נראה קצת שונה היום, לחשה לי המלצרית, כאשר ע' נכנס שעה קודם לכן לבית הקפה הקבוע שלנו, לאחר הפגישה עם "יעל". כן היה לו לילה קשה עניתי לה הרבה עבודה, לא ישן כמעט כל הלילה. ע' התיישב במקום הקבוע שלנו והחל לוגם מכוס הקפה שכבר חיכתה לו. היה קשה, קשה מאוד, התחיל ע', הלילות הורגים אותי אני לא מצליח להרדם, החלומות, הסיוטים, רק הולכים ומתגברים, אם בהתחלה זה היה רק תמונות היום זה כבר פריימים שלמים, קטעים שלמים, התמונות הפכו לקטעים ואלו הפכו לסרט אחד גדול. אני מרגיש שאני נמצא בתוך האירועים עצמם ועובר אותם שוב. הלילות האלו, זה כמו סרט רע שרץ לי מול העיניים כל הזמן.

גם עכשיו כשאני מדבר איתך אני רואה את האירועים זה רץ לי כל הזמן מול העיניים וזה הפך מתמונות לסרט עם קולות, זה משגע אותי לא עוזב אותי לרגע. בניגוד לעבר לא משנה אם אני עסוק או לא, זה כל הזמן רץ לי מול העיניים. הסיוט הגדול הוא בלילה, אני לבד, שקט, אין מה שיסיח את דעתי, אז אני מרגיש שאני נמצא באולם קולנוע, הקרנה פרטית של הסרט אימה, סרט רע, עוצמת הקול גבוהה מאוד, ממש מחרישת אוזניים, חסר רק הריח של השמן המטוגן.

פתוש זה לא רק סלט

פתוש זה לא רק סלט

הגענו לתחנת הרכבת. תגיד, שאלתי, מתי בפעם האחרונה נסעת ברכבת, ואללה לא זוכר ענה ע', הפעם האחרונה היתה כשנסענו ביחד באירופה, כשביטלו לנו טיסה זוכר? הזכרתי לע'. אחרי יומיים ללא שינה, יושבים בקרון המסעדה ברכבת, 300 קמ"ש. כן זו היתה נסיעה מיוחדת מאוד ענה ע' עכשיו אני נזכר אפילו הספקנו להגיע בזמן, הוסיף. היום אגב, בניגוד לאותה נסיעה, אני מרגיש כאילו ואני ברכבת הרים, מהירה, שמטלטלת אותי ולוקחת אותי למקומות לא מוכרים, מפחידים, כאלו שאני לא בטוח שאני רוצה להיות בהם. אני מרגיש שאני לא שולט בזה, מרגיש שאני נמצא במסע אקסטרים, על רכבת שיורדת למעמקי האדמה במהירות שיא ואני בלי יכולת לשלוט במה שקורה, במהירות וביעד אליו היא דוהרת.

אתה בא? אמרתי לע' הרכבת תכף יוצאת שלא נפספס, לאן אנחנו ממהרים? שאל ע' לשום מקום עניתי בוא נמשיך את השיחה ברכבת, אבל הפעם זה לא יהיה במהירות של 300 ואין קרון מסעדה, אני מקווה שתצליח לעמוד בזה, נסיעה של שעה בסך הכול, חייכתי אל ע' ושנינו עלינו לרכבת והתחלנו בנסיעה. הרכבת היתה עמוסה בחיילים, הבטתי בהם, חלקם ישן, חלקם שמע מוסיקה, כמה תום יש בתמונה הזו, חשבתי לעצמי ובראשי הדהדה לפתע השאלה, על מי מבניהם נגזר להיות הע' הבא? ואז משום מקום קפצה לנגד עיני התמונה של הסעודה האחרונה. אתה בא לשבת או אתה מתכוון לעמוד כל הדרך לחיפה, שאל ע' כשהוא מצביע על מושב פנוי, אני בא עניתי אני בא.

בקולנוע הזה שאני נמצא בו כל לילה יש בעיקר שקט וחושך ואז בפעם אחת מתחילה ההקרנה בלי התראה מראש, אין פרסומות, אין פופקורן, אין כלום, רק הקרנה בלופ, אמר לפתע ע' לאחר לגימה מספל המקיאטו, כשהוא מסמן למלצרית ומזמין עוד סיבוב. לפעמים נוספת סצנה חדשה, משהו חדש שאני נזכר בו שאני מגלה ששכחתי, שהדחקתי, שהצלחתי לכסות. ככל שאני חופר ומעמיק יותר, בעיקר אחרי כל פגישה עם "יעל", אני מגלה כמה הדחקתי, כמה הסתרתי וכמה זה כואב עכשיו לגלות ולעבור את זה שוב וזה לא עוזב, לא מרפה, הוסיף ע' בעיניים דומעות וקם ויצא אל מחוץ לבית הקפה.

רוב הדרך לחיפה עברה בשתיקה כאשר ע' שומע מוסיקה ואני מנצל את ההזדמנות לראות עוד שני פרקים בסדרה אותה אני רואה בנטפליקס. בכניסה לעיר חיפה שאל אותי לפתע ע' אשתך יודעת מכל הסיפור שלי? מה אתה חושב? שאלתי בחזרה. אני חושב שלא, ענה ע'. היא לא שואלת מה אתה עושה איתי כל כך הרבה זמן? לא עניתי היא דווקא מרוצה מזה מאוד, היא אומרת שהיא צריכה לשלם לך על זה שאתה מעסיק אותי, ככה אני לא משגע אותה.

יאללה אנחנו הולכים על בחירתה של אבתסאם, אמר ע', זה יכול להיות אחלה שם לסרט

בחירתה של אבתסאם

תראה מה קורה פה? זה לא יאמן מה עשו פה, אמר ע' כאשר נכנסו לרחוב הנמל בחיפה, איזה שינוי, מדהים, המון מקומות מדהימים, ציין ע' בהתלהבות ואני הבטתי עליו בחיוך, כבר הרבה זמן לא ראיתי אותו בפרץ התלהבות שכזה. מה אתה רוצה לאכול? שאלתי את ע'? לא יודע אמרת פתוש לא? אוקי עניתי, פתוש, בוא נראה איפה זה ומה יש שם.

היתה לי פגישה קשה מאוד עם "יעל" אמר ע' כאשר התיישבנו בחלל המדהים של פתוש. מה היה? רוצה לדבר על זה? שאלתי, ע' שנראה כמי שלא הקשיב לשאלה ולא היה זקוק לה המשיך וציין, הבנתי ממנה שאנחנו אמורים להיפרד בקרוב. למה ? שאלת. אנחנו אמורים לסיים את הפגישות שלנו כאשר אני משתחרר וזה כידוע לך אמור להתרחש בקרוב, עניין של פרוצדורה. בעיני מדובר בפרוצדורה בעייתית, המשיך ע', כל עוד אני נמצא בשרות אני יכול להמשיך את הפגישות עם "יעל" וכשאני משתחרר זה כבר סיפור אחר, לא מבין את זה,לא נשמע לי לא הגיוני, נראה לי הסתכלות צרה של המערכת על צרכיה, דרך החור של הגרוש ולא על הצרכים שלי, הצרכים של הלום הקרב, מה עם המשכיות, מה עם הקשר הטוב שנוצר ביני ובין "יעל" ומה עם המחירים שאני צריך לשלם עכשיו שוב מחדש.

דיברתי על זה בטלפון עם "ברק" והוא אישר את זה, אני מתכוון לדבר על זה גם עם "ישי" בפגישה הקרובה שלנו. מבחינתי זה בעייתי מאוד, להתחיל הכל מחדש שוב, לחזור שוב לתחילת הדרך, לספר למישהו חדש שוב הכל, לחזור שוב למקומות הכואבים, המקומות המפחידים, המקומות שאני כל כך לא רוצה להיות בהם, לא רוצה לחזור אליהם, איך אני עושה את זה? ע' היה נסער מאוד ונראה כמי שנמצא בעיצומה של סערת רגשות, כמי שעוברת עליו חוויה לא פשוטה בכלל.

החלטתם מה להזמין, שאלה המלצרית שניגשה אלינו, מה את ממליצה? אני מאוד מתלבט, ענה ע' כשהוא מביט אליה עם החיוך הממזרי שלו, כאילו שלפני שניה הוא לא היה בסערת רגשות, כאילו שמדובר בשני אנשים שונים לגמרי, לפתע, רק לרגע קצר ראיתי את אותו ע' שהכרתי בעבר וחזרתי לאותם פעמים בהם ישבנו בבתי קפה וע' בדרכו המיוחדת היה מצליח ,כל פעם מחדש, לגרום למלצרים לספר לו את סיפור חייהם בתגובה לשאלה שלהם אם הוא החליט מה הוא רוצה להזמין, גכמו גם הפעם.

קראו לה אבתסאם, סטודנטית לעיצוב שנה שניה, תושבת חיפה שעובדת במקום מאז הפתיחה, בשילוב עם לימודיה, משלמים פה ממש אחלה וזה מאוד נוח עם הלימודים, סיפרה לע', השיחה בניהם התגלגלה, כאשר אבתסאם מספרת לו את תולדות המקום ולאחר מכן, מבלי ששמה לב לכך גם את תולדות חייה ומשתפת אותו בהתלבטויות שלה לגבי ההתמחות ולגבי המשך הדרך. בשלב מסוים של השיחה, כאשר ע' מביט בה במבט הרציני הזה שלו, מהנהן ותוך כדי שהוא מדבר הביט ע' לעבר הכיסא הפנוי שניצב בסמוך אלינו הזיז אותו ובמבט סימן לה לשבת והיא מבלי ששמה לב לכך התיישבה והמשיכה בשיחה הקולחת עם ע'. הבטתי מהצד וחייכתי, ערס מערס הע' הזה, חשבתי לעצמי.

לבסוף ולאחר שע' יעץ לה מה לדעתו עליה לעשות בשנת הלימודים הבאה, שאלה אותו אבתסאם, "אז מה אתה רוצה להזמין"? אני סומך עליך שתבחרי לנו את המנות הכי טובות שאת מכירה אמר כשהוא מביט לכווני ושואל אותי נכון? אני, אני רק תייר שמביט מהצד, עניתי בחיוך, מה שתחליטו מקובל עלי. יאללה אנחנו הולכים על בחירתה של אבתסאם, אמר ע', זה יכול להיות אחלה שם לסרט.

מספר דקות מאוחר יותר שבחירתה של אבתסאם היתה באמת בחירה מעולה, לי זו היתה תזכורת של ע' הישן והטוב שהכרתי שגרמה לי להרהר בע' של היום הלום הקרב ובמה שהוא עבר מאז, בסערה שמתחוללת בו בפנים, בלבה המבעבעת שמאיימת להתפרץ ברבים בכל רגע וכיצד ע' במעשה אומן מצליח, בכוחותיו האחרונים, לשמור עליה כלואה בתוכו יום אחר יום. אילו מחירים הוא משלם על הבחירה שלו הזו, חשבתי לעצמי, בחירתו של ע'.