מקיאטו כפול וסודה, חלק ה

זה ממש כמו לעבור מעולם אחד לעולם אחר, מהמקום השקט והנוח שלי, "החדר של יעל" למקום הרועש , המפחיד והמורכב - העולם

אתה יודע, אמר לי ע', באחד הימים בהם ישבנו יחד לקפה אחרי הפגישה עם "יעל" בבית הקפה הקטן סמוך לביתה, אני מרגיש מאוד מוזר, מרגיש כמו משהו שחי משבוע לשבוע, מפגישה לפגישה, אני מחכה כל השבוע לפגישה שלי עם "יעל" וכשהיא מגיעה הזמן טס, השעה עוברת כל כך מהר, אני לא מספיק לדבר על חצי מהדברים שרציתי במהלך הפגישה ויוצא תמיד עם תחושה של פספוס, תחושה של חוסר מיצוי.

מעבר לזה אני מרגיש שאני ממש מתקשה לצאת מהדירה של "יעל" בסיומה של כל פגישה, מבחינתי זה ממש כמו לעבור מעולם אחד לעולם אחר, מהמקום השקט והנוח שלי, "החדר של יעל" למקום הרועש , המפחיד, המורכב והמסובך - העולם. המעבר הזה הופך להיות קשה יותר משבוע לשבוע, מפגישה לפגישה, לוקח לי המון זמן "להתאושש" מהפגישות אצל יעל, אני ממש סחוט אחריהן, חייב לישון כמה שעות בכדי להתאושש, זה ממש מתיש אותי מרגיש כמו אום כלתום אחרי אינתא עומרי, חייך ע'.

נראה שאתה עובד בפגישות האלו קשה מאוד, גם אם אתה לא שם לב לכך, גם אם זה לא נראה לך, אתה עובר חוויה מכוננת ומשמעותית מאוד בחיים שלך שדורשת ממך אנרגיות רבות מאוד, כמו במפגשים הארוכים של פעם, עניתי לע'. אתה זוכר איך היינו נזרקים על הכיסא במשרד אחרי לילה ארוך של מפגש, תופסים תנומה של שעה שעתיים מקסימום וקמים לעוד יום של עבודה, לעוד יום של חוסר ידיעה, נראה לי שאתה עובר עכשיו תהליך דומה מאוד, רק שהפעם המפגשים הם עם עצמך, עם המחלה שלך ולא פלא שאתה מרגיש סחוט אחרי כל מפגש עם "יעל".

והכדורים, אמר לי ע', אני מרגיש איתם כמו זומבי, זה הופך אותי לגמרי, יש לי המון תופעות לואי. דיברת על זה עם "ישי"? שאלתי, כן שוחחנו בטלפון על זה , אני אמור לפגוש אותו בקרוב סכמנו שנבחן את זה שוב ואולי נחליף כדורים או נשנה מינונים. התחושה הזו של הזומבי, תופעות הלוואי של הכדורים רק מעצימות אצלי את הקושי, את תחושת הכעס, התסכול הגדול של המצב בו אני נמצא היום.

מרגיש כמו אום כלתום אחרי אינתא עומרי

מה אומרת על זה "יעל"? שאלתי, יעל אומרת שזה חלק מהתהליך שאני עובר, היא המליצה לי לדבר על זה עם "ישי" בעיקר על תופעות הלוואי של התרופות, לראות מה אפשר לעשות. בכל מקרה היא לא ממליצה להפסיק את התרופות אלא להמשיך איתם עד המפגש הקרוב עם "ישי", מזל שהמפגש. איתו הוא בקרוב אמר ע' וקם לצאת מבית הקפה, אתה בא? שאל אותי, כן עניתי לאן עכשיו? בוא נלך לשתות בירה על חוף הים אמר, אני צריך להירגע.

אתה יודע לא סיפרתי כלום לאשתי, אמר לפתע ע', כשהוא לוגם מהבירה שהזמנו ומביט אל הים. למה? שאלתי. לא יודע, ענה ע', אני מפחד לספר לה, לא יודע מה זה יעשה לה, איך זה ישפיע עליה. ניסיתי כמה פעמים אבל ברגע האחרון נתקעתי, לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה ואתה יודע שאני לא מתקשה בדרך כלל לדבר אבל... אני לא מצליח להגיד לה כלום. בכל פעם שאני מנסה זה נראה כאילו שיש מחסום כל שהוא שעוצר אותי בשניה האחרונה, שמונע ממני להוציא את המילים החוצה, זה משגע אותי, אני מרגיש שאני חי איתה בעולם של שקר, מסתיר ממנה משהו כל כך מהותי זה מתסכל אותי.

בוא נחשוב מה כבר יכול לקרות, נדמיין שאתה מספר לה את זה, אמרתי לע' שהביט בי מופתע. לא נתתי לו הזדמנות להגיב, תעצום רגע את העיניים ותנסה לדמיין אותך עומד מולה ומספר לה את הכל. לא מסוגל, ענה ע', בכל אופן התעקשתי בוא ננסה, מקסימום נצליח, יא ערס ענה לי ע' ועצם את עינייו. זה גדול עלי, פתח ע' את עיניו אני לא מצליח לדמיין את זה,

אני ממש לא מצליח. תגיד אתה חושב שהיא לא יודעת, שאלתי אותו, אתה חושב שהיא לא מרגישה הרי היא מכירה אותך, "מריחה" אותך מרחוק. אתה זוכר שתמיד צחקנו ואמרנו שהנשים שלנו הן כמו "מכונת אמת", הן מגלות עלינו הכל גם בלי שנדבר, גם בלי שנגיד מילה, אני בטוח שהיא מרגישה שעובר עליך משהו לא טוב, שאתה נמצא במצוקה, במצב לא נוח מבחינתך, אז למה לא לשתף אותה זה רק יקל עליך. אני יודע ענה ע' , יודע ומפחד.

אני חייב לעשות את זה בשביל עצמי, אבל בעיקר בשביל אישתי

שעה לאחר מכן צעדנו ע' ואני לעבר מגרש החניה, טרם שנפרדנו, פנה אלי ע' לפתע ואמר, אני הולך לספר לה את זה היום הבנתי שזה תוקע אותי שזה מפריע לי בטיפול שלי בעצמי, אני אמצא את ההזדמנות המתאימה היום ואספר לה, הוסיף ע', אני חייב לעשות את זה חייב את זה לעצמי ובעיקר חייב את זה לאשתי. אתה חייב את זה קודם כל לעצמך עניתי לע'

רגע אחרי שנפרדנו הבטתי לעבר ע', משהו בו נראה לי שפוף יותר, איטי יותר, שפת הגוף שלו שידרה מצוקה, מעמסה, אין ספק שהוא נטל על עצמו משימה משמעותית מאוד, לגלות לאשתו את הסוד, משהו שלא היה מורגל בו עד עתה. משהו במבטו העמוק של ע', רגע לפני שנפרדנו, נראה לי מוכר מאוד מהעבר המשותף שלנו, מבט שאמר לי שלמרות הקושי והפחד הוא יבצע את המשימה שלקח על עצמו.