.png){kind=logo}
לפני כמה זמן ישבתי לשתות קפה של בוקר בבית קפה קטן באחת הפינות בשוק האוכל, ל-בוקירה בברצלונה, מאותם בתי קפה שמנוהלים בגאווה רבה על ידי בני משפחה אחת כבר עשרות שנים. על הקירות אפשר לראות את תמונותיהם של כל בני המשפחה שניהלו את בית הקפה ועבדו עוד בימים בהם השוק היה שכונתי ולא תיירותי כמו שהוא היום.
אחרי שתי כוסות אספרסו חזק וטעים פתחתי בשיחה עם בעל בית הקפה שהתגאה מאוד על כי בבית הקפה שקיים כבר הרבה מאוד שנים כל העבדים בבית הקפה הם בני משפחה, המסורת של קפה איכותי, אמר לי בעל בית הקפה בחיוך, עוברת כחוט השני בין כל הדורות שעבדו וניהלו את בית הקפה, אמר לי ונראה כי הוא הזדקף לפתע מגאווה.
באחת הפינות בבית הקפה היה תלוי שלט קטן עלי נכתב כנראה בקטלונית משפט כל שהוא, שאלתי את בעל בית הקפה מה כתוב במשפט והוא באנגלית מיוחדת משולבת בפנטומימה תרגם לי, את המשפט. "מובסים הם אלו שמרימים ידיים ונכנעים".
הוא חייך בגאווה כאשר הקריא לי את המשפט מהלוח והוסיף כי מאחורי הפתגם הזה ישנה מסורת משפחתית שלמה. ביקשתי ממנו לספר לי את הסיפור שעומד מאחורי הפתגם והוא ענה כי ישמח לעשות כן אם אחזור בשעת ערב שכן יש לו העבודה רבה והלקוח שבא לשתות את הקפה של הבוקר הוא האדם החשוב ביותר בכל הסיפור.
הזמנתי עוד כוס אספרסו וישבתי לצפות באופן בו מתנהל בית הקפה, כמו תזמורת מיומנת והוא כאילו והיה מנצח וירטואוז לכל הנגנים בתזמורת בית הקפה לנגן בהרמוניה מושלמת ולהעניק לאורח הנכנס בפתח בית הקפה חוויה ייחודית ונעימה מאוד.
ההכרות האישית עם רוב הלקוחות המגיעים לבית הקפה, המהירות בה מוכן הקפה והאופן המלבב בו מתקבל כל אחד ואחד מהם, גם אם הוא אורח או תייר מזדמן ללא הבדל, היא ממש אומנות או כמו שאמר לי פעם איש חכם, "לקחת פנקס ולרשום". לאחר כשעה, בה שתיתי קפה נוסף, נפרדנו לא לפני שסיכמנו ביננו להיפגש לכוס קפה נוספת בשעת ערב לקראת הסגירה.
חזרת, קיבל את פני בחיוך רחב בעל בית הקפה, אתה ממש רציני אמר לא האמנתי שתחזור.
יפה שזכרת אותי, עניתי, סקרנת אותי, מה גם שתמיד כיף לשתות קפה טוב ולנהל שיחה עם אדם מעניין, אני עושה את זה הרבה והסיפור שלא סופר על המשפט שתלוי פה על הקיר סקרן אותי מאוד.
אז מה תשתה, שאל בעל בית הקפה, מה שאתה שותה עניתי.
לסיפור מימים עברו צריך משקה מאותם הזמנים ענה בעל בית הקפה והוציא בקבוק משקה לא מזוהה, זה מתכון משפחתי שעובר אצלנו כבר הרבה שנים, אל תפחד לא מתים מזה הוא חייך אגב כך שמוזג לי מהמשקה לכוסית קטנה, שותים את זה בפעם אחת אמר לי. השקנו את הכוסיות ולאחר הלגימה האחת הבנתי למה הוא אמר את מה שאמר , זה בסדר עכשיו אין לך חיידקים בגוף, כולם נשרפו חייך שוב.
הצבעתי לעבר הלוח הקטן עם המשפט ובעל בית הקפה התיישב לידי עם שתי כוסות אספרסו והתחיל לספר לי את הסיפור. מדובר במשפט שעובר במשפחה במשך דורות רבים, עוד מהימים בהם ברצלונה היתה עיר קטנה, ותושביה היו אנשים שעמלו קשה לפרנסת יומם. את המשפחה פקדה מגפה קשה שגבתה מחיר כבד מקרב בני המשפחה, בעיקר הגברים שהיו באותם ימים המפרנסים במשפחה. מגפה שאיימה להכחיד את המשפחה. באחד הרגעים הקשים ביותר של המשפחה תבע אחד מאבות המשפחה את המשפט שתלוי כאן על הלוח ומאז הוא עובר ומלווה את המשפחה שלנו בכל הדורות ועד היום.
ההבנה שלא משנה מה יהיה ולא משנה כמה קשה יהיה אנחנו לא מרימים ידיים, כי הרמת הידיים היא תבוסה, היא הבנה שמלווה את בני המשפחה מאז ועד היום. ההבנה שהמציאות היא משהו שצריך וכדאי להתמודד איתו, לא לוותר לו, להילחם כשצריך ולא משנה מה קורה, לא להרים ידיים אלא להמשיך הלאה, היא מסר שקיבלתי מאבי, שקיבל אותו מאביו ושאני מעביר לילדי שעובדים איתי בבית הקפה והם מעבירים לילדיהם.
אין ארוחה משפחתית שלא מתחילה בציון האמירה הזו וכל בן משפחה שמגיע לגיל 18 מקבל תליון עם המשפט אותו הוא נושא על צוואר, אמר והציג לי בגאווה את השרשרת שלו אותה קיבל מאביו ולאחר מכן קרא לבנו שהראה לי את השרשרת אותה הוא קיבל הילד ממנו, אותו תליון לכולם עם אותו משפט.
אתה מבין, אמר לי בעל בית הקפה, אצלנו מסורת היא מסורת אנחנו מבינים את כוחה של המסורת המשפחתית, את ההבנה שהעבר שלנו הוא האדמה בו נטוע העץ המשפחתי, הבסיס האיתן להמשך הצמיחה שלנו כמשפחה. אמרתי לו שאצלנו נהוג לומר "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוטה ערפל" (אמירה שאמר יגאל אלון) ובעל בית הקפה הביט אלי בהפתעה ואמר שזו בדיוק האמירה עליה מבוססת המסורת המשפחתית. ביקשתי ממנו שיספר לי קצת על ההשפעה של האמירה הזו על חיי היום יום שלהם והוא ענה לי כי כל פעם שהם ניצבו בפני קושי כל שהוא, כל פעם שהם חוו סכנה כל שהיא המשפט הזה הכניס בהם כוח ונתן להם אמונה שהם יצליחו.
כל בוקר כשאנחנו מגיעים ופותחים את בית הקפה יש לנו טקס קטן, שותים כולם ביחד קפה מתפללים ואומרים ביחד את האמירה הזו שממלאת אותנו באנרגיה אדירות, בכוחות מיוחדים להתחיל את יום העבודה, כי אנחנו באמת מאמינים בכך שלא משנה מה קורה אנחנו לא מרימים ידיים, לא נכנעים אלא ממשיכים הלאה קדימה ולכן אנחנו אף פעם לא מובסים.
רגע לפני שנפרדנו הודיתי לו על הזמן שהקדיש לי ועל השיחה המהנה והחשובה ששוחחנו ביננו, שניה לפני שקמתי לעזוב אמר לי בעל בית הקפה יש לי עוד משהו קטן להגיד לך, קשה להרים ידיים כשאתה מחייך לחיים, אז אם אתה שואל אותי מה באמת חשוב בחיים, אמר לי בעל בית הקפה, זה לחייך לחיים כל יום כל היום כי כשאתה מחייך אתה לא יכול להיות מובס לעולם.
אז גם אתם, אם אתם חשים במצב של קושי, חשים שאתם נמצאים במצב משברי, זכרו את אותה אמירה קטנה ופשוטה שמקפלת בתוכה את כל התורה, זכרו כי יש בכם כוחות חבויים שיעמדו לצדכם בכל פעם שתזדקקו להם וכי כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להאמין בהם או בעצמכם ולא להרים ידיים, לא להיכנע, לא לוותר, אלא להמשיך הלאה. זכרו גם לחייך אל החיים שלכם בכל יום כל היום גם או בעיקר כשלא בדיוק נעים, טוב או מתאים.
חייכו אל החיים שלכם, חייכו לעולם והוא יחייך אליכם בחזרה איך אמר בעל בית הקפה "כשאתה מחייך אתה לא יכול להיות מובס לעולם".
את הסיפור הזה סיפרתי גם גם בתכנית הרדיו שלי "הלילה השביעי" - להאזנה לתכנית מוזמנים ללחוץ על הקישור http://bit.ly/הלילה_השביעי_תכנית_שניה
לא להיבהל בהתחלה לא רואים תמונה אבל אחרי דקה וחצי זה מסתדר
צח בן שמואל, מאמן אישי פיתוח אישי-לשים את עצמך במרכז 053-3404206