top of page
חיפוש
כאלו הם חייה של ס שעד לאחרונה היתה אחות באחת המחלקות בבית החולים בו אני מתנדב. הפגישה הראשונה שלנו, של ס' ושלי, היתה פגישה אקראית בקפיטריה שבקומת הקרקע בבית החולים, שנינו חיכינו לקבל את הקפה שלנו, לא הכרנו אחד את השניה אבל העמידה בתור והאהבה שלי לשוחח עם אנשים אותם אני לא מכיר הביאה לתחילתה של שיחה שעד מהרה התפתחה לקשר חברי, קשר שהוביל לסדרה ארוכה של שיחות בהן סיפרה לי ס' על חייה ועל הטלטלות שעברה ושעדיין עוברת.
נראה כאילו ומשהו למעלה החליט לבדוק עד כמה הכתפיים שלך איתנות והעמיס עליהן משקל שלא היה מבייש שרירן אמיתי, אמרתי לה באחת השיחות שלנוף אתה ממש צודק ענתה לי ס' אין לך מושג כמה אתה צודק.
אתה יודע, אמרה לי ס' באחת השיחות ביננו, כל בוקר כשאני מתעוררת אני שמה על עצמי מסכה שמחה מסכה של חיוך ולמרות כל הכאב והקושי אני יוצאת מהבית לבית החולים למשמרת שלי, אני יודעת שמחכים לי שמה ושאני לא יכולה לאכזב את החולים שלי, יש לי אחריות כלפיהם.
במשך כל המשמרת אני מנסה להחזיק את עצמי, לא תמיד בהצלחה, להחזיק את המסכה על הפנים שלי בלי שאף אחד יודע מה באמת יש מאחורי המסכה הזו מה באמת קורה לי בפנים. אחר כך כשאני חוזרת הביתה אני מסירה את המסכה וחוזרת להיות האני העצמי הכואב המבולבל והעצוב.
לפעמים אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר אז אני יורדת לכאן לוקחת לי קפה והולכת לפינה שלי שם אני נמצאת לבד, שם אני מרשה לעצמי לרגע להסיר את המסכה, לבכות להתפרק אבל מיד אחר כך אני נזכרת שיש חולים שמחכים לי, שאני במשמרת אז אני שמה על עצמי שוב את המסכה אוספת את עצמי וחוזרת למחלקה.
מה זה עושה לך כדאת שמה על עצמך את המסכה שאלתי אותה, זו הרגשה מצוינת הרגשה שמחממת את הלב אני מרגישה שאני רצויה שאני חיונית שיש לי בשביל מה לקום בבוקר יש לי בשביל מה לצאת מהבית זה ממלא אותי בכוחות גורם לי להיות מסוגלת לעשות את מה שאני עושה כל יום כבר כמעט 10 שנים.
הכוח הזה שאת מתמלאת בו בכל פעם שאת מגיעה למשמרת, יכול להיות שהוא גם זה שמאפשר לך לעבור את החלק השני של היום בשאת לא במשמרת, כשאת בבית עם כל הקשיים והמורכבות האישית יכול להיות שהוא מאפשר לך להיות מסוגלת לקום למחרת בבוקר ולהגיע שוב למשמרת, שאלתי אותה?
לא חשבתי על זה ככה אבל עכשיו כשאתה אומר את זה יש משהו בדברים שלך, כנראה שהאנרגיה הזו לא נגמרת כשאני יוצאת מהמחלקה אלא ממשיכה להיות בתוכי ולעזור לי להיות מסוגלת לקום למחרת בבוקר ולחבוש שוב את המסכה על הפנים.
הלוואי והייתי יכולה גם בבית לשים על עצמי את אותה מסכה ולהרגיש את אותן אנרגיות שאני מרגישה בבית החולים לקבל את אותו כוח שאני מקבלת מהטיפול בחולים שלי גם אצלי בבית.
את חושבת שתרגישי טוב עם עצמך אם תדעי שבבית שלך במקום האישי והפרטי שלך את לא יכולה להיות אמיתית עם עצמך ושגם כאן בבית את משחקת תפקיד של מישהי אחרת, שאלתי את ס' . לצערי אני מבינה שלא אוכל לעשות את זה, לא אוכל לשקר לעצמי.
לפני כחודש ימים עזבה ס' את בית החולים ועברה לעבוד בסניף קופת חולים שקרוב יותר למקום בו היא מתגוררת, לקחתי את כל מה שדיברנו עליו בשיחות הרבות שלנו, הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי והשינוי הכי נכון עבורי יהיה במקום העבודה ולא בסוג העבודה, התקרבתי הביתה, אני עובדת בקופת חולים כאחות בקהילה, יש לי יותר זמן לעצמי, אני יותר רגועה ואני אפילו מתחילה להרגיש יותר טוב עם עצמי, החיים כבר לא כל כך יושבים לי כל כך כבד על הכתפיים כמו שהיה פעם אמרה ס' .
אני רוצה להודות לך על הכל אמרה ס', אין צורך עניתי לה את צריכה להודות לעצמך על שהיה בך את הכוח ואת התבונה להחליט לעשות שינוי, להחליט לבחור בחיים, לבחור בך ובטוב שבך ויש בו המון. ומה עם הקפה שלנו שאלה? אני כאן כל יום ראשון אמרתי לה ואת יותר ממוזמנת להגיע לקפה אני אגיע אמרה לי ס' אני אגיע.
👈גם אתם רוצים להפסיק לחבוש כל בוקר, רגע לפני שאתם יוצאים אל העולם הגדול מסכה שהיא ההפך הגמור ממה שאתם מרגישים ההפך הגמור מכם ואתם לא יודעים איך עושים את זה?
bottom of page
Comments