עוקד הנעקד והמזבח

עמית בן יגאל היה חייל בסיירת גולני, לוחם גיבור שמצא את מותו בפעילות מבצעית בשכם כאשר מחבל בן בליעל זרק על ראשו אבן ממנה נפצע ומאוחר יותר מצא את מותו,



עמית בן יגאל היה קודם כל הילד של אביו ואימו

עמית בן יגאל היה, קודם כל ולפני הכל, הילד של הוריו.

עוד לפני שהיה לוחם גיבור והוא היה כזה ללא כל צל שלספק, הוא היה הילד של אבא ואמא שהבטיחו לו, ככל הנראה כמו עוד הורים של ילדים גיבורים, שכשהוא יגדל הוא לא ילך לצבא ולא תהיינה מלחמות, שעשו את כל מה שיכלו ומעבר לכך בעבורו , שגידלו במו ידיהם ילד לתפארת שהיה גאווה להוריו בכל מה שעשה.

בין לילה הפך עמית מילד של אבא ואמא לחייל בצבא ההגנה לישראל. הערכים שיינק בבית אבא ואמא הביאו אותו להיות חייל לוחם מצטיין בסיירת גולני, דבר שהסב גאווה גדולה מאוד להוריו ולא אחת גם דאגה לא קטנה,

עמית בן יגאל הפך בין לילה אחד, לילה מר ונמה, מהילד של אבא ואמא שלו, מהחייל של צבא ההגנה לישראל, מלוחם אמיץ בסיירת גולני, למלאך.


השיר עוקד הנעקד והמזבח או כפי שהוא נקרא פיוט העקידה 'עת שערי רצון' הוא הפיוט המרכזי של תפילות ראש השנה במנהגים הספרדיים, פיוט שחובר על ידי רבי יהודה בן שמואל עבאס , והוא מושר לפני תקיעות השופר שבין שחרית למוסף.


הפיוט מתאר את סיפור עקדת יצחק על ידי אברהם אביו, יצחק שהיה בנו יחידו של אברהם, שנולד לו בגיל מאה אותו יצחק שהיה בבת עיניו של אביו אמור להיעקד על ידי אביו אברהם וזאת במצוות האל. השיר מתאר במילים נפלאות את כל סיפור העקדה עד הסוף הידוע לכולם.

השיר הזה בניגון הנפלא הזה היה תמיד אחד מרגע השיא בבית הכנסת הקטן שלנו במושבה באר יעקב בה נולדתי, כל המתפללים היו מצטרפים לשירה האדירה לפזמון ובעיקר בקטע בו מתהפך הסיפור וחייו של יצחק ניצלים.


מאז אותם ימים עברו שנים רבות, השיר הזה הכה בי לפני כשבוע ימים, ליתר דיוק ביום ראשון האחרון, והחזיר אותי הרבה מאוד שנים אחורנית לימי באר יעקב התמימים והיפים לימי הילדות שלי וחיבר אותי לסיפור של עמית בן יגאל וזאת באמצעות אביו של עמית.

את אביו של עמית, ברוך, הכרתי בעבר לפני שנים רבות. שנינו, ברוך ואני, היינו באותו גן ילדים בבאר יעקב, הגן של שושנה ולבנה גן חובה, מעבר לכך היינו חברים שיחקנו ביחד, ברוך היה מגיע לביתה של סבתי שם גדלתי, קראנו לו ברוכה והזיכרון העיקרי שלי ממנו הוא החיוך שהיה מרוח לו תמיד על הפנים.

דרכינו נפרדו בכיתה א' כאשר ברוך הלך ללמוד בבית ספר אחד ואני בבית ספר אחר ומאז לא ראיתי, אותו קרוב ל45 שנים עד אותו רגע בו התקשרה אלי אימי ועדכנה אותי ש"החייל שנהרג בשכם הוא הבן של ברוכה מהגן שלך". לקח לי מספר שניות לעכל את הבשורה והיה ברור לי שאני מגיע לשבעה, זה היה ביום חמישי בערב אלפים של אנשים (קורונה או לא) היו סביב הבית בו ישבה המשפחה שבעה, בדיוק היה במקום אלוף פיקוד צפון , ביקורו נקטע באחת והוא וברוך יחד עם מלווים נוספים עזבו את המקום ויצאו לעבר בית העלמין בבאר יערב שם הוא נקבר בעקבות חילול הקבר.


מחוץ לבית האבלים פגשתי את אחותו שרה אותה לא ראיתי גם עשרות שנים, התפתחה ביננו שיחה ארוכה על החיים העלנו זיכרונות מימי באר יעקבו היפים שלנו והשלמנו את החוסרים, בכל אופן מעל 45 שנה שלא התראנו..


ביום ראשון, יומה האחרון של השבעה בתפילה המסכמת שמעתי לפתע ניגון מוכר, עיני נתמלאו בדמעות, עוקד הנעקד והמזבח, הניגון הזה של בית הכנסת הקטן במושבה כאילו ונכתב על סיפורו של עמית שהיה בן יחיד לאביו ברוך, חיפשתי לראות את ברוך והוא ישב עטוף בדגל של גולני שכיסה את כולו בוכה ושר את השיר עוקד הנעקד והמזבח, רק שבמקרה של ברוך, הסוף, לצערי הרב, היה שונה.


להאזנה לפיוט עוקד הנעקד והמזבח מוזמנים ללחוץ כאן

4 צפיות0 תגובות