מקיאטו כפול וסודה - חלק יא'

קפה סגור

לפעמים אני חושבת שאתם סוג של תאומים, או אפילו שני חצאים של אותו אדם, אמרה המלצרית

אתה זוכר שהיה לך פעם חלום מה לעשות אחרי שתשתחרר, שאלתי את ע' , לאחר שנכנס לבית הקפה, ואוו ואוו רגע בן-אדם, עצור רגע, תן לשבת, להזמין קפה לשתות משהו ואז תשאל מה שאתה רוצה, אבל אם כבר שאלת אז כן אני זוכר, החלום היה לפתוח בית קפה קטן, עם שולחן אחד, מכונת קפה קטנה, להגיע אליו כל בוקר, להדליק את המכונה ואת המזגן, להכין מאפים שונים, כל יום סוג אחר של מאפים, "עבודת יד תוצרת בית" כמו שהיתה אומרת סבתא שלי, להכין כוס קפה, לשים על הדלת שלט "סגור", לשבת כל פעם עם חבר אחר ולהנות. אתה אפילו בחרת לו שם זוכר? שאל אותי ע' , כן עניתי לו זוכר "קפה-סגור".

מה, אתם מתכוונים לעזוב אותנו ולעבור לקפה אחר? שאלה המלצרית שהגיעה באותו רגע אל השולחן שלנו עם "הקבוע ופעמיים", הקפה שלנו לא סגור. מה פתאום לעזוב, איך נוכל לעזוב, הרגיע אותה ע' זה רק מיזם עסקי שהוא (הצביע עלי) רוצה להקים, אני אמרתי לו שזה לא יעבוד אבל הוא מתעקש, את מכירה אותו כבר הוא עקשן כזה, כל שבוע אותו מקום אותה שעה אותו קפה, סוג של עקשנות.

בגלל זה אתם ביחד לא? שאלה המלצרית?, גם אתה סוג של עקשן כזה, כל שבוע אותו קפה אותה שעה, אותו מקום, לפעמים אני חושבת שאתם סוג של תאומים, או אפילו שני חצאים של אותו אדם אמרה, אין לך מושג כמה את צודקת, ענה לה ע' אין לך מושג.

שעתיים קודם לכן התקשר אלי ע'. אתה כבר בדרך? עוד לא עניתי, אז יאללה תבוא צריך אותך דחוף, אוקי עניתי עולה על הטוסטוס ומגיע. אתמול הייתה כתבה בחדשות על יום השנה ל"צוק-איתן", אמר ע' מיד כשנכנסתי לבית הקפה, היה לי קשה מאוד לראות את הכתבה, מצד שני לא יכולתי להפסיק לראות אותה.

בלילה חזרו ועלו כל המראות, כל הקולות, החדר הקטן, השלט על הדלת ע'+ע', כאבי הגב שתקפו אותי מידי ערב בשעה קבועה, החיפוש אחרי משכחי הכאבים, המשימות האין סופיות ש"הפילו" עלינו, הלחץ האדיר ובעיקר התמונות והקולות. התמונות שעלו משידורי הרשתות השונות, על הפעילות שביצענו, ומסתבר שביצענו טוב, אולי אפילו טוב מידי, לא הצלחתי להירדם. את הלילה ביליתי על חוף הים, צועד הלוך ושוב "עד למזח וחזרה" במסלול שאנחנו מכירים, צועק את השיר של ברי "ניצוצות".

האנשים המאושרים של הים

מה זו המכונה הזאת שמוציאה קפה מצינור? שאל אותי האיש

בבוקר הגיעו האנשים של הים, הקבועים, אלו שמגיעים מדי בוקר, לא משנה מזג האוויר באותה שעה הולכים "עד למזח וחזרה" אחר כך יושבים שותים קפה ומנהלים דיונים ברומו של עולם על כל דבר שזז בערך, אלו שהגיעו לגיל ולמצב בו הם יכולים להנות מהחיים, אלו שכבר לא מפחדים מהחיים שהחיים הם לא הבעיה שלהם אלא הם הפכו להיות הבעיה של החיים, אנשים מאושרים.

אחד מאושרים הללו ניגש אלי והתעניין ב" מה זו המכונה הזאת שמוציאה קפה מצינור, זה מקינטה, עניתי לו, כך תטעם זה, הצעתי לו, בוא תצטרף אלינו אמר לי המאושר, אבל אני מזהיר אותך יהיו לך הרבה קליינטים, בכיף ענה לו ע' בכיף, ישבתי איתם כמה שעות ולא שמתי לב כיצד הזמן עובר, פתאום הרגשתי במקום אחר, היה ממש מדהים.

ועכשיו אני בדרך ל"יעל" לפגישה האחרונה שלנו, סחוט בלי כוחות לא יודע מה יהיה, לא יודע איך אני אעבור אותה, הדבר היחיד שברור לי שאני סומך על "יעל" שתצליח ל"חבר" אותי מחדש כמו כל פעם שהיא עשתה בעבר ובעיקר בעיקר ברור לי שהדבר הזה שנקרא "יעל" היום נגמר ואני לא יודע מה אני אעשה אחר כך, מה אעשה בלי זה, בלי "חדר-השקט" שלי מה אעשה עם הלא נודע הזה שאני צועד בתוכו כבר הרבה זמן. מרגיש ממש כמו ב"צוק איתן" בערבים כשכאב לי הגב ולא יכולתי לזוז, שוכב על ספסל העץ מחוץ לחדר, כאבי תופת, לא יכול להזיז את הגוף וממשיך לעבוד עם כל הכאבים, רק שהפעם הספסל כבר לא כל כך יציב, העבודה הרבה יותר קשה והכאבים בלתי נסבלים.

אז מה אתה אומר על "קפה-סגור"? שאלתי את ע' כשחזר מהפגישה עם יעל, אתה לא חושב שהקמנו אותו? ע' הסתכל עלי במבט תמוהה ולא מבין, מה נתת לו לשתות בשעה שלא הייתי פה? שאל את המלצרית, שום דבר מיוחד את הרגיל, שלכם פעמיים, חוץ מזה כלום, ענתה.

מה אתה רוצה ממני, עברה עלי שעה קשה מאוד עם "יעל" אולי הקשה ביותר שהייתה לי ואתה בא לי עכשיו עם השאלה הזו ועם החלום שלנו על "קפה-סגור" מאיפה הבאת את זה, שאל ע'.

מקום שהוא מעבר לזמן ולמרחב

בוא נסתכל רגע על הסיטואציה מנקודת מבט מעט שונה אמרתי, ברוכה הבאה אפר"ת , אמר ע' בחיוך ידעתי שלשם זה יגיע. הפעם בניגוד לעבר אני מתכוון לזה, הלכה למעשה, בוא נתבונן על הסיטואציה בה אנחנו נמצאים עכשיו מנקודת מבט מעט שונה, בוא נצא רגע החוצה.

קפה-סגור הוא מעבר למקום וזמן הוא משהו שקיים בתוכנו ואם נרצה הוא ימשיך להתקיים

מה אתה רואה? שאלתי את ע', מספרה, קצביה מדליקה, חנות ירקות ואת בית הקפה שלנו, ענה ע' במבט של לא מבין מה אני רוצה ממנו. עוד פעם בבקשה מה אתה רואה שאלתי את ע'? קצביה, מדליקה חנות ירקות מספרה ואת בית הקפה שלנו, מה לא היה ברור. לי זה מאוד ברור עניתי השאלה אם לך זה ברור, אתה צודק מאוד אמרתי לו , זה בית הקפה שלנו, הצבעתי לעבר בית הקפה, "קפה-סגור" ענה לי ע' , ואללה את מלעון, מאיפה אתה מביא אתה הדברים האלו ואל תענה לי את התשובה הרגילה שלך זה לא אני זו אפר"ת, אבל זו באמת היא ובעיקר בעיקר אתה, עניתי לע'.

"קפה-סגור" הוא מעבר לזמן ולמקום, "קפה-סגור" יכול להיות כל מקום שנחליט שאנו רוצים אותו. הנה תראה בלי ששמנו לכך לב הגשמנו את החלום שלנו, פתחנו לנו את "קפה-סגור", קפה קטן, שולחן אחד, שתי כיסאות, מאפים טובים, קפה מצויין, נכנסים אליו, שמים שלט סגור על הדלת וסוגרים אותה, יושבים עם מי שאנחנו רוצים, מדברים על הדברים הכי אינטימיים הכי כואבים בצורה הכי נקייה ואמיתית, בלי צורך להיות משהו אחר, מסיימים קמים והולכים עד הפעם הבאה.

לא חשבתי על זה ככה, אבל עכשיו כשאתה אומר את מה שאתה אומר אז זה בדיוק זה, זה בדיוק "קפה-סגור", בדיוק החלום שלי. אם לומר את האמת אז לא בנסיבות האלו חשבתי שאני אפתח את "קפה-סגור" . תראה איזה יופי איך למרות הנסיבות הצלחת לפתוח את הקפה שלך, או שאולי הנסיבות היו הזרז לפתיחת בית הקפה, אמרתי לע'.

אין עליך אין, אתה והקאוצ'ינג שלך, אפשר לעבור אצלך תהליך אימוני?, תקבל אותי? שאל ע' בחיוך, איך אתה עושה את זה?, אוקי אוקי זה לא אתה זה אני, השלים ע' בחיוך ואני הצבעתי אל עבר הדלת מקיש שלוש פעמים על הגרון, סימן מוסכם שלנו ל"חייבים קפה", בוא ניכנס, אמרתי, הקפה מתקרר.

למעשה, אמר ע', אם אני חושב על מה שאמרת קודם על "קפה-סגור" אז גם "חדר-השקט" שלי הוא הוא למעשה סוג של "קפה-סגור", יש לו את כל המאפיינים של "קפה-סגור" חוץ ממכונת קפה ומאפים, שולחן אחד שתי כיסאות, נכנסים אליו, שמים שלט סגור על הדלת סוגרים אותה, יושבים עם מי שאנחנו רוצים, מדברים על הדברים הכי אינטימיים הכי כואבים בצורה הכי נקייה ואמיתית, בלי צורך להיות משהו אחר, מסיימים קמים והולכים עד הפעם הבאה.

אז אנחנו יכולים להסכים ש"קפה-סגור" הוא "חדר השקט" ו"חדר-השקט" הוא "קפה-סגור"? שאלתי את ע', לא יכולתי לזקק את זה יותר טוב ענה בחיוך רחב בדיוק, והזמין סיבוב נוסף של "הקבוע" אבל הפעם עם הקרואסונים הקטנים.

מה יהיה בשבוע הבא, כבר אין יותר "יעל" שאל לפתע ע', אבל יש את "קפה-סגור" עניתי לו קפה שהוא מעבר למקום וזמן הוא משהו שקיים ואם נרצה הוא ימשיך להתקיים.

השאלה היא לא אם הוא ימשיך להתקיים אלא אם אנחנו נמשיך להתקיים אם יהיה לנו את הכוח, אמר ע' זו השאלה האמיתית.