מקיאטו כפול וסודה - חלק ז'

הרגשתי ממש שקיבלתי בעיטה בבטן, בזמן הכי לא צפוי ובלי שהיתי מוכן לכך וזה כואב

מתי נוסעים שוב לחיפה? שאל אותי ע' מיד כשנכנס כמו רוח סערה לבית הקפה, לאחר הפגישה עם "יעל". מאיפה הבאת את זה עכשיו שאלתי אותו, מה חיפה? בוא שב תנוח קצת תרגע, אתה נראה לי נסער מאוד, נראה שהיתה לך פגישה לא קלה עם "יעל". כן ענה ע' אחת הפגישות הקשות שהיו לי, הרגשתי ממש שקיבלתי בעיטה בבטן, בזמן הכי לא צפוי ובלי שהיתי מוכן לכך וזה כואב, המשיך ע'.

שעתיים קודם לכן כאשר נפגשנו לפגישה השבועית שלנו בבית הקפה פתח ע' ואמר החלטתי להגיש תביעה להכרה בנכות למשרד הביטחון, אני יודע שזה לא יהיה קל, אני יודע שלא יאמינו לי אבל אני מרגיש שאני חייב את זה לעצמי, אני צריך למצוא לי עורך דין שמתעסק עם הנושא הזה שילווה אותי. חייכתי לכוונו של ע' והוא כשועל ותיק וערמומי הביט עלי וישר אמר לי , זה לא אומר שאתה משוחרר מהמשימה! לא התכוונתי, עניתי, רק רציתי לוודא אמר ע' והזמין לנו עוד סבב של קפה.

האמת שקצת הופתעתי כי היה זה המהלך האקטיבי הראשון שע' עשה באופן עצמאי עבור עצמו בעניין מאז שאנחנו נמצאים בתהליך הזה של הטיפול בפוסט-טראומה שלו.

בעל בית הקפה, ניגש אלינו הגיש לנו את הקפה ודרש לשלומנו, הכל דבש ענה לו ע' הכל דבש. מה קורה איתך ? אתה נראה מוטרד מאוד, אמרתי ל-ע'? אני מאוד לא שקט, ענה ע', דיברתי שוב עם "ישי" והבנתי סופית שאני אמור לעזוב את "יעל" כשאני משתחרר. זה לא מפסיק להטריד אותי, זה ממש מרגיז הפרוצדורה הזו, הם לא מסוגלים לראות את טובת המטופל אלא רק את הפרוצדורה, להפסיק עכשיו עם "יעל" ולהתחיל עם משהו חדש זה לא משהו שאני מסוגל לעשות עכשיו. אני לא רואה איך אני מתחיל הכל מחדש, מבחינתי זו נסיגה אחורנית, כאילו ולא עשיתי כלום, איך אני מתחיל את זה?

"ישי" העלה בפני מספר אופציות לטיפול כאשר האופציה שהכי נראית לי זה לעבור לגוף שנקרא היחידה לתגובות קרב, זה גוף שעובד עם מילואימניקים פגועי קרב. אני אמור לדבר איתם בקרוב ולקבוע פגישה, כמו שאני מכיר את המערכת זה ייקח כמה חודשים מיום השחרור עד שאני אוכל להתחיל שם ואני לא יודע מה אני אעשה בינתיים, אני לא יכול להרשות לעצמי להישאר לבד.

אולי תשאל את "יעל" אם היא מוכנה לקבל אותך באופן פרטי, הצעתי לע', דבר איתה על זה נראה לי שזה יכול להיות פתרון ביניים טוב מאוד להמשיך מצד אחד עם הטיפול ומצד שני לסיים את כל הפרוצדורות לקראת המקום החדש, בדיוק כמו "העברות" שהינו עושים מאחד לשני בעבר, אתה הרי היתה מומחה בזה, קצר וקולע בלי יותר מידי השתפכויות, אתה זה שתמיד אמר "המלך מת יחי המלך החדש" בכל פעם שהעברת חבר.

אבל פה הסיפור קצת שונה ענה לי ע', פה מדובר בי וזה עושה את כל הסיפור אחרת. נכון עניתי לו זה אמנם קצת שונה כי אכן מדובר פה בכך אבל העיקרון של "קצר וקולע ארוך וצולע" תופס גם פה, אם החלטת שאתה הולך על הקטע של "תגובות קרב" אז תמשיך עם "יעל" כל עוד אתה יכול, אפילו אם זה יעלה לך כסף, סומך עליך שתסתדר איתה בעניין הזה וכאשר יגיע הזמן תעבור בלי יותר מידי טקסיות למקום החדש ועם כל המחירים שאתה אמור לשלם בהתחלה החדשה ובלחזור שוב על בכל הסיפור. אם אתה מבין שאתה לא יכול להישאר בלי טיפול, אז אתה חייב את זה לעצמך ולכן המחיר שתשלם הוא כאין וכאפס לעומת זה שתשלם אם לא תמצא בטיפול.

כשאתה אומר את זה זה נשמע הגיוני ואפילו קצת מרגיע, ציין ע' אבל כשאני חושב על זה זה מסעיר, מפחיד, אפילו משתק, אני לא מצליח לראות את עצמי עובר שוב את התהליך הזה, אז בוא נדמיין את זה יחד, עצום את העיניים שלך ותנסה לדמיין את שיחת הטלפון שלך עם החברה בתגובות קרב, אני לא מסוגל לזה, ענה לי ע' לא מסוגל, אבל מבין שאני חייב לעשות את זה וכנראה שזה מה שאני אעשה.

לגעת בשורשים החשופים, זה קשה כואב ובעיקר מפחיד ומאותו רגע והלאה לא יכולתי להמשיך

לגבי "הבעיטה בבטן שקיבלת" בפגישה עם יעל, שאלתי את ע', רוצה לדבר על זה?, ע' היסס תחילה אבל לאחר מספר שניות סיפר כי במהלך הפגישה עם "יעל" הצליחו להגיע לנקודה בה "יעל" זיקקה לו חלק מהאמירות שלו לכך שהעניין הוא שהוא כועס על עצמו כי הוא "היה יכול לעשות את הדברים אחרת".

באותו רגע הרגשתי כאילו שמישהו בעט לי בבטן בעיטה חזקה, בלי שהייתי מוכן לכך הרגשתי מחנק, שנגמר לי האוויר לא יכולתי לדבר. "יעל", ביכולת הפנומנלית שלה הצליחה לשם את האצבע כנראה על משהו מרכזי מאוד אצלי. לגעת בשורשים החשופים, זה קשה כואב ובעיקר מפחיד ומאותו רגע והלאה לא יכולתי להמשיך את הפגישה ופשוט שתקתי ובכיתי עד לסיומה לא יכולתי לעצור את עצמי. ע' השתתק והתכנס בתוך עצמו ואני אפשרתי לו את המקום הזה שהוא היה צריך. את השתיקה קטעה המלצרית הצעירה שניגשה אלינו ושאלה אם נרצה עוד משהו, את הרגיל ענה לה ע' בקריצה, פעמיים בבקשה.

תגיד, שאלתי את ע', עדכנת את "יעל" על הכוונה שלך להגיש תביעה, כן ענה ע' עדכנתי אותה והרגשתי עם זה קצת לא בנוח, לא יודע למה, משהו שם לא הרגיש לי טוב עם זה אבל, עדכנתי אותה. מה הרגיש לך לא בנוח שאלתי את ע', לא יודע מה בדיוק, עזוב בוא לא נדבר על זה, כל העניין הזה מורכב מידי עבורי, אני מתאר לעצמי את המהלכים שאצטרך לעבור הן למול היחידה והן למול משרד הביטחון ובעיקר למול עצמי וזה רק מקשה עלי את כל העניין הוסיף ע'.

מקווה שיהיה לי מספיק כוח לזה, אני ממש לא בטוח בכך, ממש לא בטוח.