מקיאטו כפול וסודה- חלק ג'

מבחינתי אמר ע', זה כמו לחצות את הרוביקון

מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה

קוראים לה "יעל", אמר ע' ומבלי שחיכה לתשובה ממני הוסיף, אני שומע שאתה בבית אז אני בדרך אליך חייב לדבר, אמר וסגר את הטלפון. חצי שעה מאוחר יותר כדרכו בקודש פתח ע' את הדלת נכנס כרוח סערה, ניגש למכונת הקפה, יש משהו חדש? שאל, כן עניתי וע' טחן והכין לנו קפה, הכין סודה והתיישב על יד הדלפק ומבלי ששאלתי דבר החל לספר.

"ברק" דיבר איתי ועדכן כי שוחח עם פסיכולוגית, קוראים לה "יעל", הוא חושב שאנחנו מתאימים ושכדאי לי ליצור איתה קשר ולהיפגש. ניסיתי להתקשר אבל לא הצלחתי, לא היה לי אומץ, לא הצלחתי להתקשר אליה.

מה עצר אותך? שאלתי, הרגשתי משהו מוזר, משהו שחוסם אותי מלעשות את המעשה, מלהתקשר, ענה ע'. איזשהו קול פנימי שאמר לי שאני לא צריך לעשות את זה, שלא ייצא לי מזה שום דבר שאני אצטער על זה.

מה אתה באמת מרגיש לגבי זה? שאלתי, לא יודע בדיוק, ענה ע' מבולבל מאוד, מצד אחד אני מבין את הקול הפנימי הזה ואת המשמעות של המעשה , זה מבחינתי "לחצות את הרוביקון", מצד שני לא טוב לי.

מאז ש"ברק" נתן לעסק הזה שם, או כמו שאתה אומר תמיד שיים את הבעיה, מאז שהבנתי שאני פוסט-טראומתי אני מרגיש כמו בסרט אילם-רק תמונות בלי מילים,בלי קול, לא מפסיק לחשוב על זה, על המשמעות של חיים בצל הפוסט-טראומה וככול שאני חושב על זה יותר אני מפחד יותר, מבולבל יותר, שוקע יותר ומבין שאני צריך עזרה.

!מרגיש כמו בסרט אילם-רק תמונות, בלי מילים, בלי קול

אז הנה ענית בעצמך על השאלה מה נכון לך לעשות, אמרתי, זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מתאר את זה, ענה ע', נכון אמרתי אבל ההחלטה אם זה יהיה פשוט או לא נתונה אך ורק בידך. תפסיק "לדפוק" חשבון לכולם ותתחיל לחשוב על עצמך, על מה טוב ונכון לך לעשות עבור עצמך, הגיע הזמן, אמרתי לע', אתה זה שתמיד היית אומר ש"מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה, הוספתי.

ע' הביט בי במבט של ילד נזוף, לקח את מכשיר הטלפון שלו וחייג.

"תבורך מנשים יעל..."

קבעתי איתה לעוד יומיים, ציין ע' מיד בסיומה של השיחה עם "יעל" , למה לא למחר שאלתי, כי אתה לא פנוי מחר ולא תוכל ללוות אותי, ענה ע' ומחרתיים אתה פנוי כל היום אז....., המשיך ע' בחיוך ממזרי כאשר הוא מצביע לעבר אשתי ובכך עונה על השאלה שלא שאלתי, מאיפה הוא יודע.

דירתה של יעל נמצאת בלב שכונת מגורים במרכז הארץ, מרחק נסיעה קצר מביתו של ע', בדיקה קטנה באינטרנט העלתה כי בסמוך לדירתה ישנו מרכז מסחרי קטן עם חנות ירקות, קצב ועם בית קפה.

מיקום מעולה להמתנה, קרץ לי ע' כמו בימים הטובים. מחוץ לתא שטח אבל בקרבה אליו עניתי לו אגב כך שאנו קובעים להיפגש בבית הקפה חצי שעה לפני פגישתו עם "יעל".

אני ממש מתרגש, אמר ע' והתיישב על ידי בבית הקפה לוגם את הקפה שלי, כדרכו בקודש ומזמין לשנינו "עוד סיבוב, בבקשה", מהמלצרית שניגשה לעבר שולחננו, אבל פעמיים. רואים עליך, עניתי, הגעת עם "מכופתרת".

למי שלא מכיר אז מכופתרת הכוונה לחולצה מכופתרת וחיבור של ע' עם חולצה מכופתרת הוא חיבור יוצא דופן, כי רק במקרים מיוחדים מאוד ואין הרבה כאלו, על פי ע', הוא לובש מכופתרת.

לא סתם מכופתרת, לבשת משהו מהיקרות לא אלו של "רומן" הוספתי וע' חייך ואמר ואללה נכון, אפילו לא שמתי לב לכך. זה רק מוכיח עד כמה המאורע מיוחד וחשוב עבורך, אמרתי, שניה לפני שע' קם, עזב את בית הקפה והחל לצעוד לכוון דירתה של "יעל".

העולם הוא גלגל" כמו שאמרו אצלנו"

הזמנתי עוד קפה וניסיתי לדמיין מה עובר על ע', האם הוא הצליח להגיע או התחרט בדרך ולא עלה לפגישה עם "יעל" ואם הוא הגיע לפגישה, כיצד הוא יחזור ממנה ומה עובר עליו במהלכה עד כמה הוא מרגיש שהוא עשה את המהלך הנכון עבורו?.

נזכרתי באחת הפעילויות המשותפות שהיתה לנו, אחרי ליל ארוך ומתיש אחד של המתנה, כשהבנו כי נזדקק לעוד לילה כזה לפחות ואיך ע' בדרכו המיוחדת הצליח למצוא משהו טוב בדחיה הזו והיה זה שגרם לכולנו לחייך ולהבין כי השד לא נורא כל כך וכי מבחינתו זו הבשורה הטובה ביותר "יש לי תרוץ למה לא לפגוש את חמותי שמגיעה אלינו לביקור" אמר אז ע' בחיוך ובמרץ וכוח לא מובנים גרם לכולנו להביט על האירוע עצמו אחרת ולהגיע למחרת עם כוחות מחודשים, מרץ ורצון לביצוע.

חשבתי לעצמי "העולם הוא גלגל" כמו שנהגו לומר אצלנו, מה עבר על ע' מאז ועד היום איך הוא הפך מאותו ע' נמרץ ומחייך לאדם שחי היום בפחד, בבלבול, בחוסר ידיעה, בהרגשה של חוסר שליטה או כמו שהוא הגדיר זאת "אני ברזל שבור, אדם מקולקל שלא יודע מה לעשות עם עצמו".

בשולחן הסמוך אלי ישבו שתי אמהות, שתו קפה ושוחחו אחת עם השניה על אירוע שחוותה אחת מהן עם חברה נוספת בעבודה שהביא אותה לכך שהיא לא יכולה יותר ומרגישה שעולמה חרב עליה. פרופורציות, הכל עניין של פרופורציות מלמלתי לעצמי. רציתי לפנות אליהן ולהסביר להן את נושא הפרופורציות בחיים אבל משהו עצר אותי מלעשות את מה שהייתי עושה בדרך כלל, פרופורציות, הכל פרופורציות בחיים שבתי ומלמלתי לעצמי והזמנתי עוד כוס קפה.

למדתי לעשות דברים שכבר שכחתי

כשעה לאחר מכן הגיע ע' לבית הקפה עם חיוך ממזרי על פניו. נו? שאלתי, רגע ענה ע' והזמין לעצמו קפה ומאפה, עשתה אותי רעב הפגישה עם "יעל" ציין ע', עבדתי קשה, שחררתי, דיברתי, הוצאתי, בכיתי כמו ילד, כמעט גמרתי לה את כל חבילת הטישו שהיתה בחדר. מה שהיה מעניין זה שבשלב מסוים הרגשתי והבנתי שאני נמצא בחדר שקט, נמצא במקלט, מקום בטוח בו אני יכול לדבר על הכל, להוציא הכל בלי שישפטו אותי, בלי צורך להסתיר שום דבר ולהתחשב באף אחד אלא רק בעצמי וזה מצא חן בעיני ועזר לי מאוד, השעה טסה לא הרגשתי שהיא עברה.

ואיך "יעל"? שאלתי, מלאך, ענה ע' היא היתה שם בשבילי, ישבה שם ובעיקר אפשרה לי, בנוכחות המיוחדת שלה, לעבור את השעה הזו בצורה הרבה פחות מפחידה ממה שציפיתי, נכון היה לי קשה לעלות אליה ולצלצל בפעמון, אבל אחרי שאזרתי אומץ נתקלתי בחיוך ענק שהקביל את פני ומשם כבר הכל זרם.

סרנדיפיטי זה כל העניין

סיפרתי לע' על השיחה שקיימו שתי הנשים שישבו בסמוך אלינו ועל התגובה שלי לשיחה הזו וע' חייך וענה לי, אתה לימדת אותי שהכול בחיים זה פרשנות, אתה זה שהכיר לי את אפר"ת לא? אתה זה שכל פעם נותן לי דף ריק ואומר לי לכתוב ארבע פרשנויות לכל אירוע. ככה ישבת ולא עשית כלום? לא התערבת להם בשיחה? לא מתאים לך, אתה חי מהאירועים הקטנים הללו בבתי הקפה, ראיתי אותך כבר יותר מפעם אחת פונה לאנשים מתחיל לנהל אתם שיחה ומסיים בזה שאתם קובעים פגישה לתחילת תהליך של אימון אישי, פעם אחת אפילו יצאת, אחרי שיחה אקראית כזו עם משהו לסדנה של שלושה ימים במדבר. אמרת שיש לזה שם, לימדת אותי את המילה אורכה כזו שאני אף פעם לא זוכר משהו עם סר....

סרנדיפיטי, עניתי לו המילה, היא סרנדיפיטי וכל מה שאמרת נכון, רק שהפעם זה היה קצת שונה, משהו עצר אותי מלעשות את זה, לא יודע בדיוק מה, אולי פחדתי שתיכנס בכל רגע לבית הקפה, שלא תצליח לעלות לדירה של "יעל" שמשהו ישתבש שם בדרך שלך אל...., המחשבה על מה שאתה עובר עכשיו, מרגע שיצאת מבית הקפה ועד שחזרת, השתלטה עלי ולא אפשרה לי לעשות כלום, פשוט לא עזבה אותי. לא יודע למה צריך לחשוב על זה על מה זה אומר עלי

יופי של תרוץ חייך ע', אבל מה זה קשור, נראה לי שהזדקנת, פעם זה לא היה קורה, צחק רגע לפני שהזמין עוד סבוב של קפה "עם העוגיה הקטנה והטעימה הזו שלקחנו קודם" הוסיף ע'.

רגע לפני שנפרדנו שאלתי את ע', מה עכשיו לאן ממשיכים מכאן. ע' ענה כי סיכם עם "יעל" על פגישה שבועית, אני מרגיש שאני לומד לעשות דברים שכבר שכחתי,אמר ע'. יפה, עניתי וע' בלי שהספיק לשמוע את תשובתי הוסיף ואמר פגישה שבועית עם "יעל", אומר גם פגישה שבועית איתך, אם לא הבנת, אבל בטח הבנת את זה המשיך ע', בטח הבנת את זה.

נפרדנו, לא לפני אנו קובעים להיפגש בשבוע הבא וע' באמירת אגב הביט בי עם החיוך המיוחד שלו ואמר, סרנדיפיטי, ואללה זאת המילה סרנדיפיטי ובאוזני מהדהד המשפט ההוא של ע' "פעם זה לא היה קורה לך" וההבנה שכנראה כן השתנה אצלי משהו מאז וכי עכשיו אני צריך לגלות רק מה השתנה, נשמע פשוט אבל, מורכב מאוד.