מי לא מכיר את אפר"ת

עודכן ב: 28 אוג 2019



נתקלתם במקרה בו הילד שכח להכין שיעורי בית שכח להביא ציוד לבית הספר? האם קרה שהילד חזר הביתה עם מכתב מבית הספר או הערה מהמורה? האם מצאתם עצמכם כועסים, נוזפים בילד על מעשיו או "נואמים" בפניו בעוד הוא שותק ומחכה ש"הנאום" יסתיים ושתעזבו אותו כבר בשקט לנפשו? סיטואציות שכאלו הן ריטואל מוכר וידוע בבתים רבים.

מציע לכם לחשוב על המושג פרשנות ועל האופן בוא הוא מביא אתכם להתנהג ולהגיב לאירועים. מציע לכם לשאול את עצמכם - האם אתם מגיבים לאירוע עצמו ? האם התקשורת שנוצרת עם הילד בעקבות תגובתכם היא כזו שיכולה לקדם את הצדדים או שמא מדובר במונולוג אחד ארוך שאינו מביא לשום מקום. ככל הנראה שברוב המקרים המסקנה אליה תגיעו היא שיש צד אחד ש"נואם" (ההורים) וצד אחד שמחכה ש"הנאום" יסתיים (הילדים) ו"העגלה" לא זזה לשום מקום חדש.

כלי עזר חשוב שבכוחו לסייע להביא את ה"עגלה" למחוזות רצויים הינו מודל אפר"ת (אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), מודל הנלמד בכל גן ילדים אבל לצערי אינו מיושם בחיי היום יום. המודל גורס כי כל אירוע יוצר אצלנו פרשנות שמציפה אצלנו רגש שמניע אותנו לתגובה, נשמע פשוט לא?.

אם נשכיל להבין שהאירוע כבר התרחש ולא נוכל לשנות אותו ושהפרשנות שלנו לאירוע היא המפתח לכל - בכוחה לגרום לתגובה מקדמת או לתגובה מעכבת, תגובה שתביא את העגלה להתחיל לנוע או כזו שתשאיר אותה תקועה במקום בו היא נמצאת, או אז נבין כי עלינו לבחון מספר פרשנויות לכל אירוע ולא להגיב באופן אוטומטי אלא לבחור פרשנות מקדמת..

נכון, הילד שכח להכין שיעורי בית או שכח את הספר בבית או קיבל הערה מהמורה על התנהגות. בדרך כלל תווצר אצלנו פרשנות אוטומטית לאירועים הללו - "הילד מזלזל, לא רציני ,לא אכפת לו", שתגרור אצלנו רגש של כעס ותביא אותנו לתגובות כאלו שלא יקדמו אף אחד מהצדדים לשום מקום, ויוצר "שיח חרשים".

אם במקום זאת נבין כי האירוע כבר התרחש ואי אפשר לשנות אותו, ננסה לתת פרשנות שונה למקרה - לקשיב לילד ולהבין למה קרה האירוע, נוכל להגיע לפרשנות מקדמת והרגש שיווצר יהיה כזה שיאפשר תגובה שתביא לתקשורת אפקטיבית עם הילד שעל בסיסה ניתן יהיה להניע את ה"עגלה".

לסכום מזמין אתכם לאמץ את מודל אפר"ת, מתוך הכרות איתה היא תשמח מאוד להגיע ולעזור לכל דורש, היא שם מחכה לכם אז למה שלא תנסו?



#bloggingtips #WixBlog