🌹מה לימד אותי פו הדוב על שינוי ואיך זה קשור לחומה הסינית ולרכבות קיטור🌹
ישנו רגע בו אנו ניצבים בנקודה מיוחדת בחיים שלנו
את התמונה הזו של החומה הסינית שנשקפת מחלון אחד המגדלים שנמצא עליה צילמתי בשנת 2018 בטיול אחרי הצבא שלי, והיא מסמלת את תחילתו של המסע החדש שלי בחיים העלייה שלי על הדרך החדשה אחרי שירות של 32 שנים בצה"ל.
ישנו רגע בו אנו ניצבים בנקודה מיוחדת בחיים שלנו, נקודת ההחלטה, הרגע הזה בו אנו מסוגלים להביט על המקום בו אנו נמצאים ולהבין כי אנו צריכים לצאת לדרך החדשה אל עבר העתיד החדש שלנו לעשות את השינוי בחיינו, הרגע הזה הוא אחד הרגעים החשובים בחייו של אדם, השאלה מה הוא עושה איתו.
באותו רגע נראית לנו הדרך לשינוי ארוכה מפותלת עם עליות וירידות, לעיתים אפילו קצת מפחידה ובעיקר מעוררת אצלנו סימני שאלה האם נצליח ומה יהיה אם ניפול וניכשל. אנו מבינים שמהמקום בו אנו נמצאים לא ניתן לראות את סופה של הדרך.
ההבנה כי עלינו לקחת סיכון מחושב ולבצע את הצעד הראשון אל עבר הלא נודע, אל עבר השינוי שלנו היא אינה פשוטה ולעיתים גורמת לנו להרהר האם זהו הצעד הנכון עבורנו, גורמת לנו לחוש פחד מכישלון אפשרי שבמהרה הופך לפחד מהשינוי, פחד משתק.
כמאמן אישי אני מראה את התמונה הזו בדרך כלל למתאמנים שלי בפגישתנו הראשונה כאשר אנחנו מדברים על תהליך האימון ועל הדרך שיהיה עלינו לעבור יחדיו לאורך המסע אל השינוי, אני מבקש מהם לדמיין כאילו והם מביטים מאותו חלון של אותו מגדל שמירה בחומה הסינית ולתאר במשפט אחד את ההרגשה שלהם כאשר הם נחשפים למראה החומה הנפרש לנגד ענייהם.
רובם עונה כי ישנה הרגשה של חשש או אפילו של פחד מהדרך, מהשינוי, מהלא נודע, מהעובדה כי הם הם חוששים לצאת לדרך שכן הם לא רואים את סופה, דרך ארוכה ומפחידה ואז מגיעה השאלה האם זה באמת יעבוד?
אחת הבעיות עם שינוי שהוא מתקשר אצלנו באופן ישיר עם הפחד מכישלון וכישלון זה משהו שאנחנו מתקשים לשאת ולא מוכנים לקבל ולכן הפחד מכישלון הופך עד מהרה להיות הפחד משינוי מה שגורם לנו להישאר תקועים במקום בו אנו נמצאים בניגוד גמור להבנה שהמקום הזה לא טוב ונכון עבורנו.
הפחד הזה מכישלון או הוא לעיתים פחד משתק כי מי רוצה להיכשל, מי רוצה ליפול. אנחנו גדלים ומחונכים לשמור על עצמנו מפני נפילות, ממגנים את עצמנו מפני נפילות ומנסים להימנע ככל הניתן מנפילות או מכישלונות שכן הם נתפשים אצלנו כסכנה כמשהו מפחיד שלא ניתן לקום ממנו.
נכון, נפילה או כישלון אינם דבר נעים ואף אחד לא רוצה אותו אבל אם נצליח להביט מעט שונה על כל העניין ולהבין שהגבורה בכל עניין הנפילות היא לדעת לקום פעם אחת יותר ממספר הפעמים בהם אנו נופלים, לקום ולהמשיך קדימה שאם לא היינו לומדים ללכת, נסו להיזכר כמה פעמים כילדים נפלתם ונחבלתם ואיך תמיד קמתם אחרי הנפילה והמשכתם ללכת (לפעמים בוכים לפעמים חבולים אבל תמיד קמים וממשיכים) כאשר אתם חכמים יותר מנוסים יותר ובעיקר מחוסנים יותר מפני הנפילה.
אם בילדות שלנו או של ילדינו זה עובד אין כל סיבה שבחיי היומיום שלנו זה לא יעבוד, אין שום סיבה שהפחד הזה מהנפילה ימנע מאתנו להתחיל ולעשות את השינוי, הפחד הזה יכול וצריך לחדד את חושינו לדייק אותנו לעזור לנו בהכנות, להיות נוכח בכל חלק מהחלקים של השינוי שלנו, בהסתכלות נכונה הוא אף יכול להפוך אותנו לטובים יותר מחודדים יותר ומוכנים יותר לצאת אל המסע.
הרגע הזה לפני שאנו לוקחים על עצמנו את ההחלטה להתחיל ולעשות את השינוי, שאנו הופכים להיות פרואקטיביים עבור עצמנו הוא רגע מיוחד מאוד רגע מכונן, ולי כמאמן אישי הוא אחד הרגעים הקסומים ביותר בתהליך אותו אני עובר עם המתאמנים שלי.
הכרה הזו כי אכן הגיע הזמן לשינוי וכעת היא הכרה מעוררת שמביאה בעקבותיה הבנה כי כל מה שנותר לנו לעשות הוא לעבור משלב ההחלטה לשלב המעשה, לעשות את הצעד הראשון במסע הארוך על השביל שלנו אל עבר השינוי כמו התינוק שנעמד מתנדנד מעט ופוסע את הצעד הראשון שלו, את רגע הקסום הזה היטיב לתאר פו הדוב כשאמר "ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית, וכעת רק נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד."
אכן הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, כמו בכל תחום בחיים הוא הצעד הראשון. ניתן לדמות את התהליך כולו לרכבת קיטור הישנות האלו של פעם, שרואים בסרטים, נדרשת ההשקעה של הרבה אנרגיה המון קיטור עד שהיא מתחילה לנוע את המטר הראשון, היא נעה באיטיות רבה, הרעש מחריש אוזניים העשן עולה ומתפזר לכל עבר ולא אחת ניתן לחשוב כאילו ודוד הקיטור שלה עומד להתפוצץ, אבל כאשר היא תופסת תאוצה ומתחילה בנסיעה שלה אין שום כוח בעולם שיעצור אותה, היא שועטת קדימה אל עבר היעד שלה אל עבר התחנה הבאה.
הפחד מפני הצעד הראשון מביא אותנו לא אחת להחליט לדחות אותו או אפילו לוותר עליו לנהוג בדחיינות, אנו מספרים לעצמנו כי עכשיו זה לא הזמן המתאים, כי אין לנו את הכוחות המתאימים לכך, אולי אנחנו לא באמת צריכים את השינוי ושרק אם נדחה את ההתחלה, רק קצת, הכל יסתדר ונוכל להתחיל. מאמינים שבסוף השינוי יגיע אלינו וכי כל אשר עלינו לעשות הוא לחכות לרגע הנכון לאדם המתאים, להתרחשות המיוחדת או לפיית המשאלות שתגיע אלינו תיגע בנו ותביא איתה את השינוי לו אנו מייחלים.
הצפייה הזו לא מקדמת אותנו לשום מקום לא מסייעת לנו להתמודד עם הצורך שלנו אלא להפך רק מרחיקה אותנו מהדרך הנכונה בה עלינו לצעוד, או כמו שמר פו הדוב
"אתה לא יכול להישאר בפינה שלך של היער ולחכות לאחרים שיבואו אליך. לפעמים, אתה צריך ללכת אליהם. אתה אמיץ יותר ממה שאתה מאמין. חזק יותר ממה שאתה נראה. וחכם יותר ממה שאתה חושב" , אמר הדוב החכם ולא ידע עד כמה הוא צדק.
.png){kind=logo}
