מגמגמים ואוהבים

אהבה וגמגום לכאורה שני דברים שאינם קשורים אחד בשני, שני עולמות שונים, אבל רק לכאורה שכן הן לאהבה והן לגמגום אין גבולות של גיל מגדר או אפילו מיקום על פני הגלובוס.

בסיומה של אחת ההרצאות האחרונות שהעברתי ניגשו אלי זוג באמצע שנות השישים לחייהם. האישה הציגה את עצמה ואת בעלה והתפתחה ביננו שיחה קצרה על נושא ההרצאה, "הפיל שלי ואני", בעוד הבעל מביט מהצד ולא משתתף בשיחה אלא רק מחייך. בשלב מסוים פניתי אליו ושאלתי אם הוא נהנה מההרצאה. הבעל הנהן בראשו ולאחר מספר שניות ציין כי הוא נהנה מאוד מההרצאה, ובאותו רגע הבנתי מדוע הוא לא משתתף בשיחה שלנו- הוא מגמגם.

כמגמגם מקצועי בעל ותק של למעלה מחמישים שנה בתחום הגמגום בלי שום שנת שבתון וכמי שהגמגום היה אחד הגורמים המרכזיים שעיצב את חייו ועדיין חי את הגמגום מידי יום, פיתחתי כמו רבים מחברי לקהילת המגמגמים "חוש ריח" לזיהוי מגמגמים מרחוק. מבלי שיאמר הרבה, מספיקה מילה אחת או שתיים כדי שאוזן מיומנת של מגמגם עם פז"מ תבין כי האדם למולו אתה ניצב מגמגם. מה לעשות, ניסיון של חמישים שנה לא הולך ברגל.

על מנת לא להביך את אותו אדם שאלתי את שניהם לאיזה חלק בהרצאה הם הכי התחברו, כאשר התשובה ברורה לי מראש. כפי שציפיתי, אשתו ענתה כי הם התחברו מאוד לקטע של הגמגום. כאשר הוספתי ושאלתי מדוע זה החלק שאליו הכי התחברו והאם יש להם איזה שהוא קשר לגמגום, האישה ענתה כי בעלה מגמגם. מיד פניתי אליו עם חיוך ענק, הושטתי לו יד וציינתי כי אני שמח מאוד לגלות חבר חדש בקהילת ברי המזל שזכו לקבל מתנה נפלאה כזו שקוראים לה גמגום ואני אשמח מאוד לשמוע וללמוד מהניסיון שלו כמגמגם.

חיוך גדול התפשט על שפתיו של בן שיחי. ניכר היה כי כל המתח שהיה עצור אצלו בפנים והתנקז לאזור בית החזה והשפתיים (מגמגמים ביננו בוודאי מבינים אותו ומכירים את התופעה הזו) השתחרר והתחלנו לנהל ביננו שיח מגמגמים כמו שרק מגמגמים יודעים לעשות. מהר מאוד ציין בן שיחי כי גם כיום הוא לא כל כך מסתדר עם הגמגום והוא מרגיש שהדבר "תוקע אותו" בחיים. לא אחת, גם בגילו, הוא מוצא עצמו חסר אונים למול הדבר הזה שנקרא גמגום- פחד מלדבר, פחד מלשאול שאלות ופחד מלעשות דברים, והיום בהרצאה זו הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע סיפור של מישהו שמאוד דומה לו. מישהו שלקח את הגמגום והפך אותו מאויב לחבר.

כאן התערבה אשתו בשיחה ושאלה האם אני מאמן מגמגמים והאם אני מוכן לעזור לבעלה. הפנתי את המבט אליו ושאלתי אותו אם הוא היה מעוניין לעבור תהליך של פיתוח אישי. הוא ענה כי הוא התחבר מאוד לאמירה של לשים את עצמך במרכז, וזה כבר הרבה שנים שהוא מנסה לעשות שינוי כזה בחייו אבל ללא הצלחה. הוא הוסיף כי אחרי ששמע את ההרצאה שלי ואת האופן בו התמודדתי עם הגמגום בחיי, והעובדה שלא נתתי לגמגום להפריע לי בחיים אלא הפכתי אותו מאויב לחבר, הוא היה שמח לעבור איתי תהליך של אימון והוא מאמין שעם מישהו שמכיר את נושא הגמגום מניסיון אישי יהיה לו יותר קל ונוח. אשתו הוסיפה כי "כמו בהרצאה שלך יהיה יותר קל יותר להגדיר את הפיל בחדר ולהתקדם", והבעל הוסיף שלא יהיה צורך להגדיר אותו כי הוא כבר הוגדר. קבענו ביננו להיפגש לשיחת הכרות, לפני שמתחילים את התהליך.

רגע לפני שנפרדתי מהם לשלום שאלה אותי האישה: "תגיד ועם ילדים מגמגמים אתה גם עובד? כי גם הנכד שלנו מגמגם ונראה לי שאתה תצליח להתחבר אליו טוב מאוד כמו שהצלחת להתחבר אלינו בהרצאה. תהיה מוכן לעבוד גם איתו?". עניתי לה כי אשמח לשוחח עם הוריו של הילד ולאחר מכן עם הילד עצמו ולבדוק איתו מה דעתו בעניין.

נפרדנו לדרכנו לא לפני שהגבר מודה לי על כי עזרתי לו להגדיר את הפיל שלו וכי עכשיו גם הוא והפיל שלו מוכנים לצאת איתי יחד לדרך ואני רואה את המבט הזה המיוחד של האישה שהביטה באיש שלה, מלא באהבה ובמבט שלו בשלה ואת אחיזת הידיים שלהם כשהם הלכו לדרכם ובעיניים דומעות נזכר באישה שלי ובאהבה שלנו שאינה תלויה בדבר.