
קראו לה תקוה רוזנמן והיא היתה המורה האגדית שלימדה אותי בבית ספר יסודי, אז קראו לו ממלכתי א' בנס-ציונה.
יום אחד, כאשר רדפתי אחרי אחד הילדים שצחק עלי שאני מגמגם כולי מזיע ועוד שניה מפליא בו את מכותי, תפסה אותי המורה תקוה אחזה בי ושאלה אותי לאן אתה רץ, מה קרה? הוא צחק עלי שאני מגמגם, עניתי לה, הוא העליב אותי המשכתי עם עיניים מלאות בדמעות.
תביט למעלה , אמרה לי תקווה, השמש עדין זורחת? השמיים נמצאים במקומם? כן עניתי לה, אז מה אכפת לך מה הוא אמר?, זה הוא שאמר את מה שאמר זה רק בגלל שהוא שמרגיש חלש, הוא לא יודע איך להתמודד עם מה שלא מוכר לו ולכן הוא שמנסה לעצבן אותך, כי הוא יודע שאתה תרדוף אחריו ובכך הוא יהפוך להיות המסכן שמרביצים לו ואתה תיענש על זה, אז למה אתה משתף עם זה פעולה.
תזכור תמיד, אמרה לי המורה תקוה, אם משהו צוחק עליך או מנסה לעצבן אותך, התגובה הכי טובה זה להתעלם, כי אם אתה לא מגיב הוא מתעצבן מזה שהוא לא הצליח וזו כבר בעיה שלו, ישנם כאלו שקשה להם להתמודד עם השונה. תבטיח לי שתזכור תמיד גם כאשר אני כבר לא אהיה פה כי השונה הוא השווה וכי אתה הכי שווה.
קראו לה יעל, היא היתה מאמנת כדור-סל, המאמנת שלי, יום אחד באחת השיחות שלנו היא שאלה אותי למה אני עצבני כל כך עניתי לה עם המון כעס וגמגום, כי צוחקים עלי שאני מגמגם וזה מעצבן אותי.
תראה ענתה לי יעל, ישנם אנשים שונים, מיוחדים שנתפסים אצל אחרים כמאיימים, והתגובה שלהם לכך היא לנסות ולפגוע בהם, להוציא אותם מהשלווה והרוגע שלהם לגרום להם להראות כמו מפלצות, תבין זו הדרך שלהם להראות לעולם שהם קיימים, אם לא נשתף איתם פעולה הם לא יצליחו במה שהם עושים.
אתה מגמגם, נכון, גם אני אבל זה לא מפריע לי לחיות ולעשות מה שאני אוהבת, לאמן כדורסל למרות כל השוני שיש בזה, אני אוהבת את זה, אז למה שגם אתה לא תהנה ממה שאתה אוהב ותפסיק לעזור לאלו שאוהבים לפגוע בך להנות ממה שהם עושים, פשוט תתעלם.
תחלופנה להן עוד מספר שנים טובות עד שהמסרים הללו יחלחל וישקעו היטב היטב אצלי פנימה, יחלחלו וישנו את התפיסה שלי לגבי החיים בכלל והגמגום בפרט, שנים בהם אני אמשיך לרדוף אחרי ילדים, אמשיך להרביץ לכל מי שצוחק עלי, שנים בהם אמשיך לטעון את הטענה הקבועה " הוא צחק עלי, הוא עצבן אותי וזה מגיע לו" הדחף הזה להחזיר שהיה גדול ממני.
היום אני יודע שהמציאות הזו היתה אזור הנוחות שלי ,מצב בו לא הייתי צריך להתמודד עם מה שבאמת הפריע לי, הציק לי, עם הגמגום. במקום זה בחרתי להתמודד עם מה שהיה לי נוח וקל האזור בו הרגשתי בטוח ובשליטה כי הכל היה מוכר וכך גם התגובה שלי לאירועים שהייתה תגובה פבלובית וענתה על הפחד של היציאה מאזור הנוחות.
היציאה מאזור הנוחות אינה קלה כלל ועיקר, היא דורשת בראש ובראשונה להכיר בכך שיש בעיה, להודות שיש בחדר פיל ולאחר מכן דורשת לזהות מבין כל הפילים של חיינו ולהגדיר אותו אותו,
העניין כאן הוא לזהות את הפיל הנכון, זה שיוכל לסייע ביציאה למסע של השינוי ולא את זה שיותיר אותך באזור הנוחות. אצלי זה קרה כאשר הבנתי שאני צריך להתמודד עם הגמגום או ליתר דיוק עם הפחד לדבר ולא עם תגובות האנשים, ברגע שזיהיתי את הפיל שלי והגדרתי אותו היה לי קל יותר להגדיר לעצמי כי אני לא מוכן להישאר יותר באזור הנוחות אלא רוצה לצאת ממנו.
על מנת לצאת לשלב הבא שהוא שלב הלמידה/שלב השינוי יש לחצות את נהר הפחד, המקיף את אזור הנוחות כמו מעגל, כמו חומה בצורה, רבים נתקעים בשלב הזה, מוצאים תירוצים, מגלים חוסר בטחון עצמי, מושפעים מדעות של אחרים ולבסוף נותרים באזור הנוחות שלהם.
כאשר צלחתי את אזור הפחד ויצאתי לדרך גיליתי כי האתגר הגדול ביותר שלי כמגמגם הוא לא הסביבה אלא אני עצמי, התחושות שלי, המקום בו הגמגום מציב אותי והצורך שלי להתנתק מכל אלו להביט קדימה ולהמשיך הלאה.
הבנתי שלהמשיך הלאה מבחינתי אומר להתחיל ולדבר כמה שיותר ובכל מקום, להציג את עצמי כאדם מגמגם ובכך לשבור את הקרח ואת חוסר הנעימות של הצד השני, להוסיף בחצי קריצה ש "זה בסדר לצחוק על הגמגום שלי" כי זה מראה פתיחות וקבלה אצל הצד השני ובכך למעשה לפרק את כל המוקשים האפשריים בשיחה עם הצד השני בין אם הוא אדם בודד או קבוצה של אנשים.
התחלתי ללמוד שאפשר לעשות את זה אחרת, להתמודד עם האתגרים הקשיים והבעיות בדרך אחרת שהיא לא אלימות, גיליתי שככל שהזמן עבר רכשתי מיומנויות חדשות שעיקרן התמודדות עם הפחד לדבר, גיליתי שההתמודדות הטובה ביותר עם הפחד לדבר היא לדבר, כל כך פשוט אבל כל כך קשה ולדבר כמה שיותר .
מאז חלפו הרבה שנים, תקווה כבר לא אתנו, כדור-סל אני כבר לא משחק, את יעל לא ראיתי הרבה מאוד שנים וגם הגמגום כבר לא מה שהיה פעם אבל המתנות שקיבלתי מהן מלוות אותי בחיי היומיום שלי ובכל מקום אליו אני מגיע, הן עזרו לי לנפץ את כל תקרות הזכוכית בהן נתקלתי בחיי והיו כאלו לא מעט ובעיקר עזרו לי להגיע להישגים אישיים ולמקומות המיוחדים אליהם הגעתי במהלך חיי.
את ההבנה שהשונה הוא השווה לקחתי והפכתי לדרך חיים, למנוע צמיחה ,למשהו שאני מעביר לאחרים באימונים האישיים, בהרצאות ובסדנאות אותם אני מעביר.
אז אם אתם מרגישים שיש בחייכם פילים רבים ואתם לא מצליחים לזהות ולהגדיר אותם, מרגישים כי אתם תקועים ב"אזור הנוחות" ולא מצליחים לצאת ממנו ולהמשיך הלאה, מרגישים שאתם רוצים לעשות משהו אחר אבל לא יודעים מה ואיך
מזמין אתכם ליצור איתי קשר ויחד נצא למסע אל עבר השינוי המיוחל שלכם
צח בן שמואל, מאמן אישי פיתוח אישי - לשים את עצמך במרכז טלפון: 053-3404206 מייל: benshmuelz@gmail.com בלחיצה על הקישור : https://bit.ly/צח_בן_שמואל_כרטיס_ביקור bit.ly/השונה_הוא_השווה_ההרצאה
Comments