.png){kind=logo}
תקשיב, הנונה עליזה שלך היא גאון, אמרה לי "תמר", זה לא יאמן עד כמה היא היתה אישה חכמה, ועד כמה אתה, בתור נכד שלה, הרווחת כשלמדת ממנה כל כך הרבה ואכלת את המעדנים שלה. אגב גם אני זכיתי בכך שלמדתי את זה ממך. לא יאמן, התרגיל הפשוט הזה שעשית לי לפני שבוע פעל ממש כמו קסם. אז ממשיכים עם זה עוד שבוע? שאלתי בוודאי ענתה "תמר" בוודאי.
את "תמר" הכרתי לפני מספר שנים, המתאמנת הראשונה שלי, השבוע התקשרה אלי שוב וביקשה להיפגש, "אני חייבת לדבר אתך, חייבת שתעזור לי לעבור את המשבר שאני נמצאת בו, לצאת ממנו".
נפגשנו בבית קפה, אחרי ש"תמר" עדכנה אודות מה שעבר עליה מאז הפעם האחרונה בה נפגשנו ביקשתי מ"תמר" לספר מעט יותר על מה היא רוצה שנתאמן הפעם, לדייק את הבקשה האימונית.
מספר דקות לאחר מכן כאשר היא מסבירה לי מהי הבקשה האימונית שלה, עצרה לפתע "תמר" את שטף דיבורה, הביטה אלי ואמרה, יש משהו שאני רוצה כבר המון זמן לשאול אותך,אפשר? שאלה, בודאי, עניתי. איך אתה מצליח להישאר כל כך רגוע?, אני בסוף כל יום מרגישה מלאה, מרגישה שאני עוד מעט מתפוצצת, מרגישה שאני חייבת לפרוק את העצבים שלי, התסכולים שלי ואני לא מצליחה ואתה נראה כאילו ורק עכשיו התעוררת רגוע, שלו, מכיל, איך עושים את זה? למה אתה מצליח ואני לא?
את באמת רוצה לדעת? שאלתי את "תמר", בוודאי, ענתה , זה הכל בזכות הסיר של מרק השעועית של נונה עליזה.
המה? שאלה "תמר"? סיר מרק השעועית של סבתי ז"ל נונה עליזה. הי נזכרתי זו הסבתא עם האבטיח ליום כיפור, האמירה על הציפיות והכוונות,זו ששסיפרת לי עליה בעבר, מבאר יעקב? בדיוק עניתי לה זו הסבתא, כל הכבוד שאת זוכרת, בכל אופן עבר כבר לא מעט זמן. זוכרת, זוכרת ענתה לי "תמר" בחיוך גדול, את האמירה שלה על הציפיות והכוונות אימצתי לחיי, יש דברים שאי אפשר לשכוח וזה אחד מהם.
אותה נונה עליזה לימדה אותי, בדרכה המיוחדת, את אחד השעורים החשובים ביותר בחיי.
באחד הימים כשהיא במטבח מכינה מרק שעועית עם עוף - אביקס קון קרנה, כמו שהיא היתה קוראת לזה (מעדן מלכים שרק היא ידעה להכין), היא קראה לי, "איצחקיטו ון-אקי איז'ו מיו קרידו" ככה היא קראה לי, בוא תעזור לנונה שלך, תוריד לה את הסיר לחץ מהמדף למעלה והיא תכין לך אביקס קון-קרנה. אתה רואה איצחקיטו, זה הדבר הכי חשוב, אמרה והצביעה על השסתום של סיר הלחץ, אם זה לא עובד הכל מתפוצץ. תלמד מהנונה שלך, תמיד לבדוק שהשסתום של הסיר לחץ עובד אחרת הכל יתפוצץ ויהיה בלגאן.
שנים אחר כך נזכרתי באותו משפט חכם של הנונה הצדיקה שלי "אם זה לא עובד הכל מתפוצץ ויהיה בלגאן" והבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא לדאוג שתמיד יהיה סתום לשחרור הלחץ כדי שלא הכל לא יתפוצץ.
אוקי, אוקי הבנתי אבל איך עושים את זה בפועל, אני מרגישה שאצלי, בניגוד לנונה החכמה שלך, אצלי השסתום תקוע והסיר עומד על סף פיצוץ. מגיע סוף השבוע ואני מרגישה שהדבר האחרון שאני רוצה זה להיות בחברת אנשים, לא מסוגלת לשמוע אף אחד, רק רוצה שקט, את בטוחה בכך שהוא תקוע, שלא יוצא שום דבר? שאלתי, בטוחה בטוחה ענתה "תמר" אני מרגישה שעוד שניה אני ממש מתפוצצת, אבל כמו שאני כבר מכירה אותך אתה הרי תטען שצריך להביט על זה קצת אחרת ולגלות עולמות חדשים.
זה תלוי בהודיה ובשחרור, אמרתי לה, אוקי ענתה, ומה זה אומר? בואי נעשה תרגיל קטן שיסביר לך את העניין, אבל לפני שמתחילים את צריכה להתחייב לבצע אותו שבוע שלם, לפרגן לעצמך כמה דקות בכל יום לפני שאת הולכת לישון. זה שאני צריכה לפרגן לעצמי וזה שאתה מאמין גדול מאוד בפרגון עצמי, למדתי ממך כבר בתהליך הקודם שלנו ותופתע לשמוע שאפילו הפנמתי את זה ואני מיישמת את זה לא אחת. אם ככה אז אין בעיה עניתי.
אפשר לקבל בבקשה שבע עוגיות, פניתי למלצרית בבית הקפה. "תמר" הסתכלה עלי בפליאה, רגע זה תכף יבוא הרגעתי אותה, איזה עוגיות? שאלה המלצרית, הכי טעימות שיש לכן, את מה שאת אוהבת עניתי ואם אפשר לקבל אותן ארוזות, לשולחננו הגיעה קופסה קטנה ויפה עם שבע עוגיות, ביקשתי מהמלצרית קופסה נוספת ריקה באותו גודל.
יש לנו כמעט את כל מה שאנחנו צריכים לתרגיל שלנו, אמרתי והוצאתי מהתיק חבילה של פתקיות ועט ומסרתי אותם ל"תמר". עכשיו מה שעליך לעשות הוא דבר מאוד פשוט, בכל ערב לפני השינה עליך לחשוב על דבר אחד חיובי שקרה לך במהלך היום ושאת מודה עליו ועל דבר אחד שקרה לך במהלך היום ואותו את משחררת, זורקת, משילה מעל עצמך ולכתוב אותם כל אחד על פתק.
אוקי, אמרה "תמר" ומה הקטע עם העוגיות? את פתק ההודיה את צריכה להכניס לתוך קופסת העוגיות, ובמקומו, להוציא עוגייה אחת מהקופסה, להכין לך כוס קפה, לשבת עם עצמך לחשוב על אותו דבר שאת מודה עליו ולהנות מהקפה והעוגייה הטעימה. את הפתק השני של הדבר אותו את משחררת הכניסי לקופסה השנייה, ככה במשך שבוע שלם, בעוד שבוע ניפגש, תביאי אתך את שתי הקופסאות ונמשיך הלאה. אוקי ענתה "תמר" מסכימה.
שבוע לאחר מכן נפגשנו שוב, שאלתי את "תמר" איך עבר עליה השבוע והיא ציינה כי עבר עליה שבוע מיוחד, הטקס היומי הזה של לשתות קפה עם עוגייה התחיל למצוא חן בעיני אמרה, והפתקים, שאלתי איך היה? אהה זה היה מאתגר. ביקשתי ממנה להוציא את הפתקים מהקופסאות ולהכין שתי רשימות אחת של כל הדברים שעליהם היא מודה ואחת של כל הדברים אותם היא משחררת.
ביקשתי ממנה לקרוא את רשימת הדברים שהיא שחררה ולהוסיף לפני כל דבר את המשפט "השבוע שחררתי את" ולאחר מכן לקרוא את רשימת ההודיות ולהוסיף לפני כל אחד מהדברים את המשפט "השבוע אני מודה על". "תמר" ביצעה את המשימה ועם עיניים דומעות אמרה, אני לא מאמינה למה שאני שומעת, לא מאמינה ששחררתי כל כך הרבה דברים ושיש לי על כך כך הרבה דברים להודות.
זה בדיוק העניין אמרתי לה, אנחנו לא שמים לב לדברים הללו אלו שאנו רוצים להודות עליהם ואלו שאנו רוצים לשחרר, אם נצליח להביא אותם למודעות שלנו החיים שלנו יראו אחרת.
זה אומר שהשסתום שלי עובד? שאלה, מה את אומרת על זה עניתי לה ו"תמר" בתגובה חייכה.
תקשיב הנונה עליזה שלך היא גאון, אמרה לי "תמר", זה לא יאמן עד כמה היא היתה אישה חכמה, ועד כמה אתה, בתור נכד שלה, הרווחת כשלמדת ממנה כל כך הרבה. אגב גם אני זכיתי בכך שלמדתי את זה ממך. לא יאמן, התרגיל הפשוט הזה שעשית לי לפני שבוע זה ממש כמו קסם. אז ממשיכים עם זה עוד שבוע? שאלתי בוודאי ענתה "תמר" בוודאי. הפעם אני מבקש ממך רגע לפני שאת מכניסה כל פתק לקופסה שלו קראי אותו בקול רם עם התוספת הרלוונטית כמו שעשינו היום. אין בעיות בשמחה ענתה "תמר". סליחה, אפשר לקבל שבע עוגיות טעימות בקופסה, ביקשתי מהמלצרית, זה בשבילה הצבעתי על "תמר" , ועוד קופסה אחת ריקה , הוסיפה "תמר" זה בשבילו, חייכה לעברי.
Comments