שנת לימודים חדשה, ההתרגשות רבה, חזרה מחופשה ופגישה מחודשת עם בית הספר המורים והחברים.
עבור קבוצה לא קטנה של ילדים ובני נוער מדובר גם בחזרה למקום ולזמן בו הם מתוייגים לא אחת כהיפר-אקטיבים, חסרי סבלנות, רעשניים , סובלים מהתפרצויות, מפריעים ולעיתים אף מופרעים.
תיוג שנעשה לעיתים לא רק בבית הספר, אלא גם בבית על ידי ההורים, אלו הם הילדים ובני נוער בעלי הפרעות קשב וריכוז.
תיוגים מעין אלו שנתפסים על ידי הילדים כשליליים ולעיתים אף כפוגעניים גורמים להם לעיתים קרובות להתחיל ולהאמין כי הם אכן כאלו ומכאן ועד כניסה לסחרור, ממנו קשה מאוד לצאת, הדרך היא קצרה.
הורים, בכדי להימנע מכך ולהקל על הילדים, כפי שכולכם בודאי רוצים, עליכם:
ראשית, לגרום לכך שהבית יתפס על ידי הילדים כמקום מעצים, מכיל ומחבק ולא כמקום מתייג
ומקטין
להבליט את התכונות המעצימות ולא את אלו אשר נתפסות על ידי הילדים כשליליות ומגמדות.
לאמץ לעצמכם שפה חדשה, מעצימה ולא ממגמדת, חיובית ולא שלילית, מחבקת ולא תוקפת.
חשבו רגע מה היה קורה אם הייתם מאמצים ביטויים חדשים, אילו במקום חוסר ארגון הייתם בוחרים בספונטאניות, במקום נטיה למצבי רוח, הייתם בוחרים ברגישות. במקום הסחת דעת, הייתם בוחרים בסקרנות ובמקום שכחנות הייתם בוחרים בשקיעה מוחלטת בעיסוק ספציפי.
לפתע הייתם מגלים כי במקום ילד שכחן, חסר יכולת ארגון, הנוטה למצבי רוח ולהסחות דעת גיליתם ילד ספונטני, רגיש וסקרן, אשר שקוע באופן מוחלט בעיסוקיו, ילד ייחודי ולא מיוחד, נשמע טוב לא? החדשה היא שמדובר באותו ילד, הילד שלכם.
Comments