צח בן שמואל - פיתוח אישי
15 ינו 20212 דקות
היום, יום שישי, נתקפתי בפרץ של געגוע גדול למה שהיה בעבר לטעמים והריחות של ילדותי אז עמדתי והכנתי קציצות, הקציצות של יום שישי וכמו במטה קסם הריח שהתפשט בבית הוציא את הבת שלי הקטנה מחדרה והביא אותה לעמוד בסמוך אלי.
אבא, מתי זה יהיה מוכן שאלה אותי, חצי דקה עניתי לה. והתחלתי להוציא את הקציצות המוכנות מהמחבת והיא, בדיוק כמוני כילד לקחה אותן חמות בידיים ישר מהמחבת. ואכלה בהנאה. בקציצה השלישית אמרתי לה את אותו משפט ששמעתי כל כך הרבה פעמים בחיי מנונה עליזה ואחר כך מאמא שלי תחילה כילד ואחר כך כנער ואדם בוגר, " עד שאגמור לטגן לא ישאר כלום",
מייד צרפתי גם קריצה והנהון בראש שאמרו ללא מילים זה בסדר תמשיכי אל תלכי מפה תישארי עוד קצת, וכמו במטה קסם המסר עבר בלי שהיתי צריך להגיד עוד משהו וקציצה נוספת מצאה את דרכה לידיה שלה .
ואני בעניינים דומעות ובזיכרון וגעגוע אדירים שהציפו אותי שאלתי אותה, טעים? מדהים, ענתה לי ולקחה לה עוד קציצה אחת. אושר עילאי וגעגוע ועם השיר המדהים שהתחיל להתנגן לי בראש ושמצאתי את עצמי שר לעצמי את השיר אדיו קרידה אותו שרה לי סבתי פעמים רבות.
אדיו קרידה
טו מאדרה קואנדו טה פאריו
אי טה קיטו אל מונדו
קוראסון איה נו טה דיו
פארה אמאר סגונדו
אדיו
אדיו קרידה
נו קרו לה ב'ידה
מה לה אמרגאטס טו
ב'ה בושקה אוטרו אמור
אחרב'ה אוטראס פוארטאס
אספרה אוטרו ארדור
קה פארה מי סוז מוארטה