לאחרונה התפרסם סקר של החברה למתנ"סים העוסק בחוסר המוכנות של הורים לקבל את השונה, במקרה הזה את הילדים השונים ילדים עם מוגבלויות לצערי אין זו הפעם הראשונה בה עולה הנושא של אי קבלת השונה, המוגבל, זה שאינו כמונו.
הסוגיה שעולה בסקר הזה היא הרבה יותר מהותית מאשר המספרים, 90 אחוזים, או כל מספר אחר הקוראים לא לשתף ילדים עם מוגבלויות, או 34 האחוזים להם מפריע כול סוג של מגבלה, הסוגיה המהותית היא חוסר היכולת של אנשים לקבל את השונה את האחר ולהודות בכך.
כדאי אולי שכל אלו המתנגדים כל כך לקבל את האחר, גם אם הוא קצת שונה, ייקחו לעצמם רגע יחשבו, יביטו במראה האישית שלהם, אל עצמם פנימה וינסו לענות לעצמם על השאלה מה מפחיד אותם כל כך? מה מפריע להם? למה הם מתנגדים בכזו נחרצות לקבלת האחר?, גם אם הוא שונה, מה זה אומר עליהם?
האם השונות של האחר היא זו שבאמת מפריעה להם או שמא משהו אחר, משהו בהם הוא הסיבה להתנגדות.
הקושי לקבל את השונה הוא של אלו שלא מוכנים לקבל אותו, אם כן מדוע הם לא מתמודדים איתו? מדוע הם משיטים אותו על האחר? מדוע כל מה שהם מסוגלים הוא להשליך את הקושי שלהם, את הבעיה האישית שלהם על האחר ובכך להימנע מברור וטיפול בקושי האישי שלהם?
נכון, הרבה יותר קל להשליך את הקושי על מישהו אחר מאשר להתמודד איתו, שכן בכך לא נדרשים לשום מאמץ אישי לשום פעילות, בירור, חקירה, יוזמה, הבנה ובעיקר לא נדרשים להודות באמת שהבעיה היא של המתנגד ולא של השונה.
מציע לכול אותם אלו המתנגדים, לעצור לרגע, לשבת עם עצמם וגם אם זה קצת יותר קשה, להגדיר את הקושי שלהם לתת לו שם, להתמודד איתו ולא להשליך אותו על האחר להבין שזה קושי שלהם והם אלו שצריכים להתמודד איתו לא להתעלם ממנו.
ולבסוף כמו שחכם סיני אחד אמר "שונה זה רק בעיני המתבונן"